החלון הפתוח

"כל סיפורי הצייד הם אותו דבר," אמר קלוביס; "ממש כפי שכל סיפורי מרוצי הסוסים הם אותו דבר, וכל—"

"סיפור הציד שלי לא מזכיר במאום שום סיפור ששמעת אי פעם," אמרה הברונית. "זה קרה די מזמן, כשהייתי בערך בת עשרים ושלוש. לא גרתי בנפרד מבעלי אז; אתה מבין, אף אחד מאיתנו לא היה יכול להרשות לעצמו להציע לשני קצבה הולמת. למרות כל מה שספר מִשלי עשוי לומר, העוני מאחד בתים רבים יותר מאלה שהוא מטיל בהם פירוד. אבל תמיד צדנו עם להקות כלבים נפרדות. כל זה לחלוטין לא קשור לסיפור."

"לא הגענו למפגש הציידים עדיין. אני מניח שהיה מפגש," אמר קלוביס.

"בודאי שהיה מפגש," אמרה הברונית; "כל הקהל הרגיל היה שם, במיוחד קונסטאנס ברודל. קונסטאנס היא אחת מאותן נערות גדולות וסמוקות שמתאימות כה היטב לתפאורת הסתיו ולקישוטי חג המולד בכנסיה. 'יש לי תחושה שמשהו איום עומד לקרות,' היא אמרה לי; 'אני נראית חיוורת?'

"היא נראתה חיוורת בערך כמו סלק ששמע פתאום חדשות רעות.

"את נראית יפה יותר מבדרך כלל,' אמרתי, 'אבל עבורך זה כל כך קל.' לפני שירדה לעומק ההערה ניגשנו לעסקים; כלבי הציד מצאו שועל שרוע בשיחים הקוצניים."

"ידעתי," אמר קלוביס, "בכל סיפור ציד-שועלים ששמעתי אי פעם היו שועל ושיחים קוצניים."

"קונסטאנס ואני ישבנו היטב באוכפינו," המשיכה הברונית בשלווה, "ולא התקשינו להשאר עם הלהקה הראשונה, למרות שהיה זה מירוץ נוקשה למדי. לקראת הסוף, בכל אופן, נקטנו ככל הנראה קו עצמאי מדי, שכן איבדנו את כלבי הצייד, ומצאנו עצמנו מזדחלות ללא מטרה מיילים מכל מקום שהוא. זה היה די מעצבן, וקור רוחי החל להתפוגג אט אט, כאשר בזמן שנדחפנו דרך גדר משתפת פעולה שימח אותנו מראה כלבי הציד מייללים בשקע אדמה ממש מתחתינו.

"'הנה הם באים,' קראה קונסטאנס, ואז הוסיפה בנשימה קטועה, 'למען השם, מה הם צדים?'

"זה בהחלט לא היה שום שועל בן תמותה. גובהו היה יותר מכפול, היה לו ראש פחוס ומכוער, וצואר עצום בעוביו.

"'זה צבוע,' קראתי; 'ודאי ברח מהפארק של לורד פאבהאם.'

"אותו רגע סבבה החיה הניצודה וניצבה פנים אל פנים עם רודפיה, וכלבי הציד (היו בסך הכל שישה זוגות) נעמדו בחצי מעגל ונראו טיפשיים. ניכר היה בעליל שהם נפרדו מיתר הלהקה בעוקבם אחרי הריח הזר, ולא היו לגמרי בטוחים כיצד לנהוג בטרפם כעת משלכדו אותו.

"הצבוע בירך את בואנו בהקלה והפגנות ידידות שלא ניתן לטעות בהן. ככל הנראה היה רגיל לחביבות מתמדת מצד בני אנוש, בעוד שמפגשו הראשון עם להקת כלבי ציד הותיר בו רושם רע. הכלבים נראו נבוכים אף יותר מקודם כאשר טרפם גילה כלפינו קרבה פתאומית, והם קידמו בברכה את קולה המרוחק של קרן הציד וניצלו את ההזדמנות להיעלם מבלי למשוך תשומת לב. קונסטאנס ואני והצבוע נשארנו לבד באור הדמדומים המתעבה.

"'מה נעשה?' שאלה קונסטאנס.

'את טובה בשאלות.' אמרתי אני.

'ובכן, אנחנו לא יכולים להשאר כאן כל הלילה עם צבוע' השיבה בחדות.

'איני יודעת באילו רעיונות את מחזיקה בנושא נוחיות,' אמרתי, 'אבל לא הייתי מעלה בדעתי להשאר כאן כל הלילה אפילו בלי צבוע. יתכן שביתי אינו בית מאושר, אבל יש בו לפחות מים חמים וקרים, ומשרתים, ושאר מיני נוחיות שאיננו עשויים למצוא כאן. עדיף שננסה להגיע לשורת העצים מימין; נדמה לי שדרך קראולי נמצאת ממש מאחוריהם.'

"רכבנו לאט לאורך עקבות קלושים של כרכרה, וחית הפרא נתלית בעליצות בעקבינו.

'מה, בשם שמים, נוכל לעשות בצבוע?' באה השאלה הבלתי נמנעת.

'מה בדרך כלל עושים בצבועים?' שאלתי ברוגז.

'מעולם לא נתקלתי באחד מקודם.' אמרה קונסטאנס.

'ובכן, גם אני לא. אם היינו יודעים את מינו היינו יכולים לתת לו שם. אולי נקרא לו אסמה. זה יתאים בכל מקרה.'

"היה עדיין די אור יום להבחין בחפצים בצידי הדרך, ומצב רוחנו העלוב השתפר כאשר נתקלנו בפרחח צועני קטן ועירום למחצה הקוטף פטל משיח נמוך. התגלותם הפתאומית של שתי רוכבות וצבוע גרמה לו לבכות, ובכל מקרה קשה לשער שהיינו מלקטות מידע גיאוגרפי מועיל כלשהו ממקור זה; אך סביר היה שניתקל במחנה צוענים במקום זה או אחר בהמשך הדרך. רכבנו הלאה בתקווה, אך ללא אירועים נוספים, עוד מייל או משהו כזה.

'מעניין מה הילד עשה כאן' אמרה כעת קונסטאנס.

'קטף פטל. כמובן.'

'האופן בו בכה לא מצא חן בעיני' המשיכה קונסטאנס; 'משום מה היללה שלו ממשיכה להצטלצל באוזני.'

"לא גערתי בקונסטאנס על אשליותיה המורבידיות; למעשה אותה הרגשה, כאילו רודפת אחרינו יללת טרוניה מתמשכת, כפתה עצמה גם על עצבי המרוטים למדי. מתוך חברותיות קראתי לאסמה, שהשתרך מעט מאחור. בכמה ניתורים השיג אותנו ואז חלף על פנינו.

"הליווי הקולי המיילל הוסבר. הילד הצועני הוחזק היטב, באופן מכאיב אני מניחה, בין מלתעותיו.

'גן עדן רחום,' צרחה קונסטאנס, 'מה בשם שמים נעשה? מה נעשה?'

"אני בטוחה לגמרי שביום הדין קונסטאנס תשאל יותר שאלות משישאל כל אחד מן המלאכים.

'אנחנו לא יכולות לעשות משהו?' התעקשה בדמעות, בזמן שאסמה דהר בקלילות לפני סוסינו העייפים.

"אישית, עשיתי כל מה שעלה על דעתי באותו רגע. געשתי וחירפתי ודיברתי רכות באנגלית ובצרפתית ובעגת שומרי הציד; הנפתי תנופות אבסורדיות ולא יעילות בשוט הציד חסר הרצועה שלי; הטלתי את תיק הכריכים שלי בחיה; למעשה, איני יודעת מה עוד יכולתי לעשות. ועדיין נענו בכבדות מבעד לחשיכה המתעבה, עם אותה צורה כהה וגסה משתרכת לפנינו, וזמזום מוסיקלי נוגה צף ומגיע אל אוזנינו. לפתע דילג אסמה הצידה בין כמה שיחים עבותים, מקום אליו לא יכולנו לעקוב אחריו; היללה הפכה לצווחה ואז נפסקה לגמרי. את החלק הזה של הסיפור אני תמיד מספרת במהירות, כי הוא באמת די איום. כשהחיה הצטרפה אלינו שוב, מקץ היעדרות בת דקות מספר, היה משוך עליה קו של הבנה סבלנית, כאילו ידעה שעשתה משהו שלא מוצא חן בעינינו, אך חשה שהמעשה היה מוצדק לחלוטין.

"'איך את יכולה להניח לחיה הטורפת הזו לרוץ לצידך?' שאלה קונסטאנס. היא נראתה אף יותר מתמיד כמו סלק לבקן.

'ראשית, איני יכולה למנוע זאת,' אמרתי; 'ושנית, תהיינה מה שתהיינה תכונותיו האחרות, אני מטילה ספק בכך שהוא טורפני כרגע.'

קונסטאנס נרעדה. 'את חושבת שהיצור הקטן המסכן סבל מאוד?' השמיעה עוד אחת משאלותיה העקרות.

'לפי כל הסימנים כך היה,' אמרתי; 'מצד שני, כמובן, יכול להיות שהוא בכה רק בשל מזגו הרע. ילדים עושים כך לפעמים.'

"היה כמעט חושך מצרים כשהגחנו פתאום לכביש הראשי. הבהק אורות וזמזום מנוע חלפו על פנינו בקרבה לא נוחה ברגע בו עשינו זאת. חבטה וצרחה חורקנית נשמעו שניה לאחר מכן. המכונית נעצרה, וכשרכבתי חזרה לאותו מקום מצאתי גבר צעיר גוחן מעל ערימה כהה ודוממת המונחת בשולי הדרך.

"'הרגת את אסמה שלי.' קראתי במרירות.

'אני מצטער מאוד' אמר הגבר הצעיר; 'אני מגדל כלבים בעצמי, כך שאני יודע כיצד את מרגישה בודאי. אעשה כל מה שאוכל כדי לפצותך.'

'קבור אותו מייד, בבקשה,' אמרתי; 'לפחות את זה אני חושבת שיש לי הזכות לדרוש ממך.'

'תביא את האת, וויליאם,' הוא צעק לנהג. נראה שקבורות חפוזות לצד הדרך הובאו בחשבון מראש.

"חפירת בור גדול דיו ארכה מעט זמן.

'אני אומר לך, איזה בחור מדהים,' אמר הנוסע כשהגוויה גולגלה לתוך הבור. חוששני שהיתה זו חיה יקרה למדי.'

'הוא הגיע למקום השני במקצה הכלבלבים בבירמינגהם בשנה שעברה,' אמרתי בתוקף.

"קונסטאנס נחרה בקול רם.

'אל תבכי, יקירתי,' אמרתי בקול שבור; 'הכל נגמר בתוך רגע. הוא לא סבל הרבה.'

'ראי נא,' אמר הצעיר נואשות, 'את פשוט חייבת להניח לי לעשות משהו כדי לפצותך.'

"סירבתי במתיקות, אבל כשהתעקש נתתי לו את כתובתי.

"כמובן ששמרנו את אירועיו המוקדמים של הערב בינינו לבין עצמנו. לורד פאדהאם מעולם לא פרסם את אובדן הצבוע שלו; כאשר חיה בהחלט צמחונית נמלטה מהפרק שנה או שנתיים קודם לכן הוא נאלץ להעניק פיצוי באחד עשר מקרים של הפחדת עדרי כבשים ולצייד מחדש, למעשה, את חצרות העופות של שכניו, וצבוע נמלט יכול היה לגרום להוצאה שתצטבר לכדי סדר גודל המאפיין קרנות סיוע ממשלתיות. הצוענים גם הם לא הבליטו את היעדרו של צאצאם; איני מניחה שבמחנה גדול הם ממש יודעים, עד כדי דיוק של ילד או שניים, כמה באמת יש להם.

הבארונית השתתקה במהורהר, ואז המשיכה:

"היה המשך להרפתקאה הזאת, בכל אופן. קיבלתי בדואר סיכת יהלום קטנה ומקסימה, עם השם אסמה משובץ בענף רוזמרין. כמו כן, אגב אורחא, איבדתי את ידידותה של קונסטאנס ברודל. אתה מבין, כשמכרתי את הסיכה סירבתי לחלוטין לתת לה חלק כלשהו מהפדיון. הצבעתי בפניה על כך שחלק האסמה בכל העניין היה המצאה שלי, וחלק הצבוע היה שייך ללורד פאדהאם, אם זה באמת היה הצבוע שלו, ולכך כמובן אין לי שום הוכחה."