החלון הפתוח

אתה העיר ואנו אורלוגין.

אנחנו מגיני השער בסלעים.

השניים.

משמאלך ומימינך,

ביומך ובלילך,

נועצים עיניים.

נבון יותר שלא לשאול מה הגורל עולל

לאותם שבחרו מפקודותינו להתעלם,

            בגלל

שעבורם היינו הסופה, היינו השונית,

סיוט רשמי היינו, עינויים

והשושן ביש-המזל.

טפס לראש התורן, למד את שפת המלחים

כשהספינות העמוסות בציפורים מן האיים

עוגנות.

ספר על דייג ונשים של אחרים:

רגעיהם יקרי הערך של חיים מכווצים

            בפונדק שטוף אורות.

אבל אל תדמיין שאיננו יודעים

או שסודותיך השמורים היטב לא מציצים

            די במבט בודד.

דבר לא נעשה, דבר לא נאמר

אך אל תטעה לחשוב שמתנו כבר:

            לא הייתי רוקד.

אנחנו חוששים שבמקרה כזה אתה תיפול.

הסתכלנו איך אתה עובד בגן מעבר למשעול

ימים שלמים.

השמיים מחשיכים כמו כתם,

משהו עומד ליפול מהם כמו גשם

            וזה לא פרחים.

כשהשדה הירוק כמו מכסה נפער

חושף מה שחבל מאוד שלא נשאר מוסתר:

            לא נעים להביט.

וראה, מאחוריך בלי שום רעש כלל

קמים עצים ונעמדים במעגל

            חצי גורן ממית.

בתושבתו הבריח מחליק,

מחוץ לחלונו של קרון הפי-

נוי, השחור כלָיִל.

וכעת במהירות פתאומית מופיעים

האשה במשקפים הכהים והכירורגים הגיבנים

            ואיש המספריים.

זה עלול לקרות בכל יום שעובר

אז היזהר במה שאתה עושה ואומר

            בינתיים.

היה נקי ומסודר, את המנעול שמן,

גזום את הגינה, את השעון כוון,