| 3/2005
הטיגריס של מרת פאקלטייד מאת סאקי (ה.ה. מונרו)
מרת פאקלטייד רצתה לירות בטיגריס, והתכוונה לעשות כן. תאוות הרצח לא השתלטה עליה לפתע, והיא לא חשה שעליה להותיר את הודו, בעזיבתה, ארץ בטוחה וטובה לבריאות משהיתה כשהגיעה, בצמצמה במעט את שיעור הטורפים למליון תושבים. המניע הדחוף לצעידתה בעקביו של נמרוד היה העובדה שלונה בימברטון נישאה לאחרונה אחד עשר מיילים במטוסו של אוויראי אלג'יראי, ולא דיברה על שום דבר אחר; רק פרוות טיגריס שהושגה באופן אישי בצירוף בציר שופע של צילומי עיתונות עשויים להתמודד עם דבר שכזה בהצלחה. מרת פאלקטייד כבר שיוותה בנפשה את ארוחת הצהריים שתערוך בביתה ברחוב קורזון, כביכול לכבודה של לונה בימברטון, כאשר עורו של הטיגריס תופס את רוב החדר ואת כל השיחה. היא תכננה כבר בליבה את מכבנת טפרי הטיגריס שתיתן ללונה בימברטון ליום הולדתה הבא. בעולם שההשפעות החזקות ביותר בו אמורות להיות רעב ואהבה היוותה מרת פאקלטייד חריג; במעשיה ובמניעיה שלטה בעיקר הסלידה מלונה בימברטון.
הנסיבות נראו נוחות. מרת פאקלטייד הציעה אלף רופיות עבור הזדמנות לירות בטיגריס ללא טרחה וסיכון מופרזים, והמקרה גרם שכפר סמוך יכול היה להתפאר בהיותו מקום ביקור מועדף עבור חיה בעלת היסטוריה מכובדת, שמחושים מתגברים שנבעו מגילה גרמו לה לנטוש את הצייד ולרכז את תאבונה בחיות משק קטנות יותר. הציפייה להרוויח אלף רופיות גירתה את יצריהם הספורטיביים והמסחריים של הכפריים; ילדים הועמדו על המשמר ביום ובלילה בשולי הג'ונגל המקומי כדי להחזיר את הטיגריס במקרה הבלתי סביר של נסיונות לנדוד הלאה לשדות צייד רעננים, ועיזים מן הסוג הזול יותר הושארו בסביבה בחוסר אכפתיות מעודן כדי להותירו שבע רצון ממקומו הנוכחי. החשש העיקרי היה פן ימות מזקנה לפני התאריך שנקבע למסע הצייד של הממסאהיב. אמהות שנשאו את עולליהן דרך הג'ונגל כתום יום העבודה בשדות היסו את זמרתן פן יפרו את שלוות שנתו של שודד-העדרים הנכבד.
הלילה הגדול הגיע בעיתו, שטוף אור ירח ובהיר. עמדה נבנתה על עץ נוח וממוקם היטב, ועליה כרעה מרת פאקלטייד עם בת לוויתה בתשלום, מיס מאבין. עז שבורכה בפעייה מתמידה במיוחד, שניתן היה לצפות גם מטיגריס חרש למחצה לשמוע בלילה שקט, נקשרה במרחק ראוי. עם רובה מאופס היטב וחפיסת קלפי פאסיניאס זעירים ציפתה הספורטאית לביאת הטרף.
"אני מניחה שאנו נמצאות בסכנה מסויימת?" אמרה מיס מאבין.
היא לא חששה במיוחד מן החיה הפראית, אך המחשבה על ביצוע שירות החורג אף כשמץ מזה שעבורו שולם לה נסכה בה אימה מורבידית.
"שטויות," אמרה מרת פאקלטייד; "זה טיגריס זקן מאוד. הוא לא היה יכול לזנק עד אלינו גם אם היה רוצה."
"אם זה טיגריס זקן אני חושבת שהיית צריכה להשיג אותו בפחות. אלף רופיות זה הרבה כסף."
לואיזה מאבין אימצה לה גישת אחות-בכירה מגוננת באשר לכסף באופן כללי, ללא תלות בלאומיות או עדה. התערבותה הנמרצת מנעה מרובאלים רבים להתפזר כתשרים במלון מוסקבאי, ופרנקים וסנטימים נצמדו אליה אינסטינקטיבית בנסיבות בהן היו עשויים להשמט בפזיזות מידיים אוהדות פחות. הספקולציות שלה באשר לירידת ערך השוק של שרידי טיגריס נקטעו באיבן כאשר הופיע בעל החיים עצמו בזירת האירוע. מייד כשראה את העז הקשורה השתטח על הארץ, לאו דוקא, ככל הנראה, מתוך רצון לנצל כל מחסה אפשרי, אלא כדי לחטוף מנוחה קצרה בטרם יפתח בהתקפה רבתי.
"אני חושבת שהוא חולה," אמרה לואיזה מאבין, בקול רם ובהינדוסטאנית, לתועלתו של ראש הכפר, שארב בעץ הסמוך.
"שה!" אמרה מרת פאקלטייד, ובאותו רגע החל הטיגריס לדדות לעבר קורבנו.
"עכשיו, עכשיו!" האיצה מיס מאבין בהתרגשות מסויימת; "אם הוא לא ייגע בעז לא נצטרך לשלם בשבילה." (הפתיון שולם בנפרד.)
הרובה הבזיק בקול נפץ עז, והחיה הצהבהבה זינקה הצידה ואז התכדרה בדממתו של המוות. בן רגע זרם קהל ילידים נרגשים לזירה, וצעקותיהם נשאו במהירות את החדשות הטובות אל הכפר, בו רעמו תופי הטם טם במקהלת נצחון. ונצחונם ושמחתם מצאו להם הד נכון בליבה של מרת פאקלטיד; ארוחת הצהריים ברחוב קורזון נראתה קרובה עד בלי די.
היתה זו לואיזה מאבין שהסבה את תשומת הלב לעובדה כי העז שרויה בייסורי גסיסה שהסבה לה פגיעת קליע קטלנית, בעת ששום סימן לפעולתו הממיתה של הרובה לא ניכר בטיגריס. ניכר היה בעליל שהחיה הלא נכונה נורתה, ושחית הטרף נכנעה לכשל פעולת הלב, שרעמו הפתאומי של הרובה גרם וניוון הזקנה החיש. התגלית, באופן ראוי לסליחה, הסבה מורת רוח למרת פאקלטייד; אך, בכל מקרה, היה בבעלותה טיגריס מת והכפריים, בלהיטותם אחרי אלף הרופיות שלהם, שיתפו ברצון פעולה עם הבדיה לפיה אכן ירתה בחיה. ומיס מאבין היתה בת לוויה בתשלום. היות וכך ניצבה מרת פאקלטייד מול המצלמות בלב קל, ותהילתה המצולמת נפרשה מדפיו של ה"טקסס וויקלי סנפשוט" עד מוסף יום שני המצוייר של ה"נובויה ורמיה". אשר ללונה בימברטון, היא מיאנה במשך שבועות להביט בעיתון המצוייר, ומכתב התודה שלה עבור מכבנת טפרי הטיגריס היה מופת של רגשות מודחקים. את ההזמנה לארוחת הצהריים היא דחתה; ישנם גבולות שכאשר חוצים אותם הופכת הדחקת רגשות למסוכנת.
מרחוב קורזון נסע שטיח פרוות הטיגריס אל בית האחוזה, שם סקרו אותו אנשי המחוז באופן היאה ומתוך הערצה, והגעתה של מרת פאקלטייד לנשף המסיכות המחוזי מחופשת לדיאנה נראתה כמעשה מתאים והולם. כך או אחרת, היא לא נפלה במלכודת הצעתו הקוסמת של קלוביס לערוך נשף ריקודים קדמוני, בו ילבשו המשתתפים את עורותיהן של החיות אותן קטלו לאחרונה. "אני אאלץ ללבוש משהו שאינו גדול מבגדי תינוק," התוודה קלוביס, "עם עור ארנבת עלוב או שניים להתעטף בהם. מצד שני," הוסיף, תוך שהוא שולח מבט מרושע למדי בפרופורציות של דיאנה, "הגזרה שלי טובה כמו של הרקדנים הרוסים ההם."
"כמה היה משעשע את כולם לדעת מה באמת קרה." אמרה לואיזה מאבין כמה ימים אחרי הנשף.
"למה את מתכוונת?" שאלה מרת פאקלטייל בחיפזון.
"איך ירית בעז והפחדת את הטיגריס למוות," אמרה מיס מאבין, צוחקת את צחוקה הנעים והמרגיז.
"אף אחד לא יאמין," אמרה מרת פאקלטייד, פניה משנים צבע במהירות כזו, כאילו הן מדפדפות בספר דוגמאות גוונים.
"לונה בימברטון תאמין," אמרה מיס מאבין. פניה של מרת פאקלטייד התייצבו בגוון בלתי הולם של לבן ירקרק.
"את בודאי לא תסגירי אותי?" שאלה.
"ראיתי בקתת סופשבוע ליד דורקינג שהייתי שמחה לקנות," אמרה מיס מאבין באדישות מעושה, "שש מאות ושמונים, בעלות מלאה. נראה לי כמו מציאה, רק שבמקרה אין לי את הכסף."
- - -
בקתת הסופשבוע היפה של לואיזה מאבין, אותה כינתה ‘Les Fauves’, הזוהרת בימות החמה, מוקפת ערוגות חבצלת הנמר, היוותה מושא פליאה והערצה למודעיה.
"ממש נס, איך שלואיזה מצליחה לעשות את זה," היה פסק הדין הכללי.
מרת פאקלטייד חדלה לצוד חיות גדולות.
"ההוצאות הנלוות כבדות כל כך," הודתה בפני ידידיה הסקרנים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
