החיים מנקודת המבט שלי...

אתה לא מבין מה יש לך בידיים, עד שאתה מאבד אותו.

היה קל בהתחלה להיות אטומה

להתעלם

לא להתייחס ברצינות.

אבל עבר שבוע בלי דיבורים

בלי השיחות הכמעט יומיומיות עם כל הריכולים

עם כל הצחוקים כששמח והתמיכה כשעצוב..

מיותר לומר שאת חסרה לי.

שלוש שנים של חברות זה לא סתם.

היית הבנאדם שידעתי עליו כמעט הכל

שסיפרתי לו הכל

שידעתי שיש לי לאן לפנות כשרע לי

וגם כשטוב לי.

הייתי שם כשהיית שבורה מהפרידה עם החבר

ואפילו כשהיה לי קצת מציק שדיברת עליו כל הזמן,

לא אמרתי לך כלום.

כי העיקר היה שתרגישי טוב יותר.

וזהו.

נגמר.

נזרק לפח.

ולמה?

כי את סתומה.