לפעמים יש הכרעות שכבד להחליט אותן לבד.
לפעמים צריך מישהו שמכיר אותי טוב יותר מעצמי כדי לקבל פרופורציות.
לפעמים מרוב מודעות עצמית, ניתוח מצב, היכרות מעמיקה וחקר אני הולכת לאיבוד בתוך עצמי.
לפעמים צריך רק מילה אחת שתעשה סדר בכל הבלאגן.
לפעמים אני חושבת שאני יודעת מה טוב בשבילי.
לפעמים אני יודעת מה טוב בשביל הכלל.
לפעמים אני לא יודעת להחליט בין השניים.
לפעמים יש לי תחושה שעברתי את החלק הקשה של ההחלטה.
לפעמים אני מגלה שלקחתי יותר מידי צעדים אחורה.
לפעמים יש לי צורך בהרבה חיזוקים, לשמוע שאני טובה, מצליחה, שוברת סטיגמה, ייחודית, יוזמת, אחראית ומקצועית.
לפעמים יש לי צורך שלא יצפו ממני את כל הדברים האלו.
לפעמים אני דוחקת את ההחלטות לפינה, מתעלמת, ממשיכה בחיי עד שחייב להתמודד.
לפעמים אני לא מסוגלת להתעסק בשום דבר אחר עד שאני יודעת מה קורה.
ולפעמים,
אבל רק לפעמים,
לעיתים נדירות במיוחד,
אני כבר יודעת את התשובה הנכונה ורק מפחדת להחליט אותה.
ליאור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
