אולי בדיוק עכשיו זה צריך לקרות, הלילה, וספונטני כמו שאני אוהב.

רחוק, אבל לא כל כך. אולי עכשיו אני צריך לנצח בשקט, כמעט שלבד,

אולי מאד עצוב, אולי פורח ללא הפסקה.

אולי המציאות תיהיה יפה כמו בדמיון ואולי הכל פשוט יקרה מעצמו,

אולי אני אגלה שלחיות זה לא כל כך מפחיד ושלהיות חלק מהנורמה

זה לא כזה מבאס.

אולי אני אשמח להיות חלק מפה, אולי אהיה גאה בזה ואולי אף פעם לא ארצה לעזוב שוב.

אולי אני אסתפק סוף סוף בבית שלי ואולי זאת תיהיה רק תקופה שתחלוף.

אבל הפעם אני אתמסר, הפעם אני אלך את הצעד הראשון, לקראת משהו שאולי

סוף סוף יוכל להיות חיים, שגרה, לראות את הבוקר.

ואולי אני שוב בדיוק באותו המקום, ממריא מאותה הנקודה ובסוף אולי אחזור אל אותו המקום.

אולי אני אגלה עולמות מרתקים, חדשים ותוססים. אולי המוזיקה תעיף אותי גבוה,

אולי הים כבר לא יזכיר לי כמה אני יכול לשנוא את עצמי, אולי השמש כבר לא תשרוף.

אולי להיות רחוק אבל עדיין כאן זה אחלה פתרון ואולי סוף סוף הגיע הזמן לנסות אותו.

רק שיהיה לנו טוב.

אמן.