| 10/2003
ישנן בנות
התחלתי למלצר בבית קפה קטן. יש לי היסטוריה של פיטורים ממלצרות עקב איטיות, דברנות יתר ופיזור דעת, אך לא עוד. עכשיו אין סיכוי שיפטרו אותי, כשאני עוזבת את הבית ומתחילה את חיי העצמאיים. אני פשוט לא יכולה להרשות את זה לעצמי. אני מתכוונת לעשות הכל כדי להישאר שם, למרות שזה לא מקום סימפטי במיוחד. אני לא מתה על הלקוחות שלהם, וגם הכסף לא משהו. מה שכן נחמד זו א', בחורה שעובדת שם. נפלאותה התגלתה במקרה, בשיחה אקראית. גיליתי לאט לאט שהיא יופי של בחורה, יותר נכון: מאוד מעניינת אותי.
אף פעם לא היה לי קל עם בחורות. הקשרים עם חברותי הטובות מילדות התנתקו בסביבות גיל 17, בעת שהפרעות אכילה מהן סבלתי שיבשו את מוחי, ומאז התקשתי לפתח חברות אמיצה עם בנות. פשוט קשה לי לתקשר איתן. היו לי כמה חברות טובות בצבא, שאיכשהוא התקרבתי אליהן עקב השהות הממושכת יחד, אבל גם הקשרים האלו התפוגגו עם חלוף שנה מהשיחרור. גם באוניברסיטה לא מצאתי עדיין חברות נפש, רק כמה וכמה ידידות, שהיוו חברה נעימה בקפיטריה ובין השיעורים, אך לא יותר מזה. לא יודעת למה, אולי אני נטולת כישורים חברתיים. זו לא כזו חוכמה גדולה להתיידד עם בחורים, ולכן אני נוטה לחשוב שעל אף שיש לי לא מעט חברים בנים, בסופו של דבר כולם רוצים לזיין אותי [והמסקנה: משהו דפוק בי. אבל עזבו אתכם מזה].
מאז שאני לוקחת כדורים נראה לי שאני הרבה יותר קלה לעיכול, ונדמה לי שזה הזמן לנסות ולהשקיע את מלוא המרץ במציאת בחורות ראויות. עכשיו הכרתי את א', ואני כבר טיפה בונה עליה. מסתבר שהיא פעילת שמאל, שהדעות הפוליטיות שלה דומות לשלי (אני אדם מאוד פוליטי, מאוד חשוב לי שאנשים יהיו מודעים למתרחש סביבם ולא יתרכזו רק בעולמם הצר), ושיש לנו עוד מספר מכנים משותפים, עבדנו באותה עבודה, אנחנו מגלות עניין באותם תחומים, ובעיה לימודית שיש לה אני מכירה מקרוב. עוד יותר מצחיק: עבר היום ברחוב בזמן העבודה עיתונאי שאני מעריכה. ניגשתי אליו והחמאתי לו על מאמר מסויים. אחר כך התגלה שגם היא ניגשה ושיבחה את כתיבתו! המחלוקת העיקרית ביננו נסובה סביב השאלה האם הוא גבר מושך. היא מוצאת אותו שווה למדיי, אני די מהססת, לא מצליחה לראות בו אובייקט מיני. ניחא.
סיפרתי לה על פעילויות שמתרחשות כרגע בשטחים, ואמרנו שאולי ניסע יחד. אחרי שהלכה התחלתי לפנטז שהיא תהיה חברת נפש שלי. אני כל כך רוצה חברה טובה, כזו שאוכל לדבר איתה על הכל ותמיד תהיה שם בשבילי, שלא יהיה שם מתח מיני ולא שום אינטרסים, רק נפש יפה לחלוק איתה את מחשבותיי ולהשתתף בשלה. המקום הזה כל כך לא ברור בידידויות שלי עם בנים. רק אתמול יצאתי לשתות עם חבר טוב, ומצאתי את עצמי בסיטואציה שיכולה להיות מוגדרת כפלירט, והיתה מוגדרת ככזו לולא הכרנו מספר שנים ולולא היינו שנינו שיכורים וכמהים למעט חום ואהבה. אני אדם מיני וכל הכרות עם בחור מחייבת לצערי פיתוי שלו. גם כשאני לא מעוניינת, גם כשזה חסר סיכוי, יש בי רצון לגרות אותו, לגרום לו להשתוקק אליי. אני מודעת לזה ואני מבקשת לי יחסים שיהיו נקיים מכל זה. נפש בלבד. העסק מסתבך כשאני נזכרת בתקופה לא רחוקה בה הייתי להוטה לחוות מגע של בחורה, ואף בדקתי את האופציה הזו (באופן די סמלי). אחרי פעמיים בהן התגפפתי עם בחורות שכמוני חיפשו להן התנסויות, הבנתי שחוסר הספונטניות פוגם בהנאה, ושעליי לחכות שתבוא הבחורה המתאימה ברגע הנכון. מאז לא נגעתי באישה והעניין כמו נשכח, אך יש סבירות שיעלה שוב בעת קירבה נפשית, שבמקרה שלי היא קרקע פוריה למשיכה מינית. אך נניח לזה כעת.
יש חומייני שמתעופף כאן ומוציא אותי מהריכוז. הבית שלי נמצא כבר מספר חודשים תחת מתקפת חומיינים. אני כבר התרגלתי לקולות הזמזום שהם משמיעים במעופם, ולכך שהם נתקלים בכל רהיט שעומד בדרכם. נראה שהם עיוורים. הם אפילו כבר לא מפריעים לי לישון. מה שכן מתמיה הוא החיבה המופגנת שלהם למחשבים. יש ריכוז אדיר של חומיינים על שולחן המחשב, ובחודשים מאי-ספטמבר הם מקננים על המקלדת ממש, מטיילים על החריצים שבין האותיות. מזלי שכבר אוקטובר.
לא סיפרתי לכם, אבל הייתי אמורה ללכת היום לסוג של חברה. זה נשמע מוזר כי אמרתי שאין לי כאלו, אבל בכל זאת אני מכירה אותה, והאמת היא שזו אחת מהבנות שהתגפפתי איתן. היא הציעה לי לבוא אליה, וזרקה לחלל האוויר שאוכל להישאר לישון אם בא לי.. האם היא חמה עליי? כי לי כבר לא כל כך בא עליה, ואני גם מאוד מחבבת אותה ומעדיפה לשמור על יחסינו אפלטוניים. בסופו של דבר לא הלכתי אליה, כי השתלטה עליי עייפות, אבל במקום ללכת לישון משכתי ומשכתי את הערות, עד לרגע בו אאלץ לקרוס אל המיטה ולהרדם בנוכחות חומיינים שמתאבדים אל קירות חדרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
