פעם מישהו כתב לי קטע.. "יש לי סיכוי"
"יש לי סיכוי להצליח, יש לי סיכוי לפרוח, יש לי סיכוי לגדול ויש לי סיכוי ליפול.
יש סיכוי שאהיה מאושרת ויש סיכוי שאהיה אומללה
יש סיכוי שאצחק ויש סיכוי שאבכה. יש סיכוי שאהיה, יש סיכוי שארגיש, יש סיכוי שאראה ויש סיכוי שאתעוור.
ישנו סיכוי והוא כאן, ישנו סיכוי פה בעולם, יש סיכוי שאהיה כל מה שחלמתי עליו ויש סיכוי שלא, אבל רק בשביל הסיכוי הזה אמשיך ואנסה..."
אז היום אני לא בקשר עם האדם הזה. דרכנו נפרדו. דרכנו נפרדו כי האמנו שיהיה שזה הכי טוב לשנינו. זה נכון. קשה להיות בקשר עם אדם שכל אחד מאיתנו מזין את השני ברגשות שליליים. הקשר הזה היה לתקופה. תקופה שלימדה אותי המון. תקופה מאוד לא פשוטה. תקופה של התמודדות עיקשת... רק באמת בשביל הסיכוי להיות מאושרת. דרכנו נפרדו כי החלטנו לחשוב חיובי. וביחד זה לא היה אפשרי.
נזכרתי בזה כי ברגעים כאלה שיש לי "סלקציה" ימינה שמאלה, אני בוחרת בחיים.
אדם נשבר לפעמים. מוצא את עצמו מיואש. כאוב. אבל בשביל הסיכוי להיות מאושר הוא מתמודד. אני מתמודדת. בדרך שלי, בקצב שלי, כמו שאני מכירה. ולצערי, מכירה לא מעט.
נכון לעכשיו, אני עדיין מאושרת. לא איבדתי את האושר שלי בשנייה. הוא נמצא שם, אך מסתתר. להתמודד היום= לחשוף אותו מעל פני השטח.למצוא אותו. לתת לו מקום וביטוי. הוא שם. הוא קיים....
איך זה שכוכב/ נתן זך
איך זה שכוכב אחד לבד מעז.
איך הוא מעז, למען השם.
כוכב אחד לבד.
אני לא הייתי מעז.
ואני, בעצם, לא לבד.
אז אולי אני לא כוכב. אני גם זוהרת ונעלמת מדי פעם בפעם. אבל, אני מעזה. ואני לא לבד. יש לי את האומץ לבקש עזרה.