את היית האדם היחיד שאי פעם הבין אותי.
ידעת את הלך המחשבה שלי, זיהית כל התנהגות, גם אם היא לא הייתה במילים.
היית איתי ברגעים הכי נמוכים שלי, סמכתי עלייך יותר מעל עצמי, ידעתי שאת משלימה אותי.
עשינו הכל ביחד. באמת, חוץ מלהתקלח ולהשתין הכל היה במשותף. נסענו, חווינו, ראינו התגעגענו, התלהבנו.. וכל זה ביחד. ועכשיו? עכשיו את הלכת. התגייסת לאותו מקום שאותי סרב לקבל. התחלת את דרכך החדשה.
לא נותר לי אלא לאחל לך שתהני, תחווי,תתלהבי, וגם אם תתאכזבי, חיילת שלי, תעמדי על שלך. אל תתני לאחרים לדרוך עלייך.
את עוזבת אותי פה, בחייך האזרחים, שלא יתפסו מקום נרחב כרגע בסדר העדיפויות. תכירי אנשים חדשים, בנות חדשות.. ואני אשאר מאחור.
אורי שלי, זה הזמן לומר שלום.
לא, זאת לא פרידה, נכון, את לא מתה, אבל בשבילי מתה תקופתנו ומכאן והלאה, זה לא יותר יחד. זה את, אני, אבל לא שנינו. לא אנחנו.
אוהבת, מאחלת לך את כל מה שאי פעם חלמת להשיג.