Sketchy
זה אני וזהו עפרוני. ביחד אנחנו נגיע רחוק.
בינתיים החלטנו לעצור ולקשקש. העיפרון אוהב את זה, ולי לא אכפת. מי אני שאגיד לעפרוני מה לעשות? |
| 8/2007
בחצי הדרך לפסגת ההינדו קוש
אחרי שנמאס לי לריב עם הפורטים של הפרויקט, נשכבתי על הרצפה עם אוזניות שהכבל שלהן מגיע בדיוק מהיציאה במחשב ועד לאוזניים שלי ושמעתי ברצף את האלבום של קייטי מלואה. השני.
תוך כדי הקשבה שרבטתי רעיונות לאיורים, אחד עבור כל שיר, סתם כדי שיהיה לידיים מה לעשות.
בערב התחלתי לצייר גרסאות יותר נקיות לאיורים, כחלק מאותה מגמה.
יצא מזה ציור אחד על נייר ועוד ציור אחד על המחשב. השני מלווה את השיר "בחצי הדרך לפסגת ההינדו קוש".
השיר מצד אחד מלא חיים, מצד שני הוא נשמע מאוד אקזוטי, במיוחד עם הצליל של "הינדו קוש" בפזמון, והוא בקצב של צעידה איטית. כשאספתי את כל זה קיבלתי את התמונה הבאה:
כשגיגלתי אחר כך "הינדו קוש" גיליתי שזה רכס הרים באפגניסטן, הודות לויקיפדיה האנגלית. באותו מאמר יש התייחסות קלה לשיר, שאומרת בערך ככה: "מוזיקאית הג'אז קייטי מלואה כתבה שיר שנקרא 'בחצי הדרך לפסגת ההינדו קוש', כנראה משום שבשנות הששים והשבעים של המאה העשרים אפגניסטן הצטיירה בתקשורת כמחוז רומנטי של נוודים ומקום מושבם של היפים מעשני חשיש". טוב, זה אכן נראה היפי למדי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
