זה סימן לא רע שהצלחתי להימנע מלעדכן כאן במשך ארבעה חודשים תמימים.
קודם כל, זה אומר שהצלחתי להתרחק במידה ניכרת מהמחשב והאינטרנט ולשכך קצת את הזהות הוירטואלית שלי, שבזמנים מסוימים במהלך התואר הפכה להיות הרבה יותר מדי תוססת יחסית לזהות וירטואלית. כבר התחלתי לשקול את היתרונות והחסרונות שבכמה זהויות, כמו אצל מיודעי הגועש והמקטר. ואז הכל נעלם בבוקר בהיר אחד.
ההוא שבו קיפלתי את הדירה בבאר שבע בפעם האחרונה בהחלט, החזרתי את הכבל רשת לאחראי המעונות ואת המחשב הביתה. בזאת תם הפרק (הראשון) בחיי שבו היה חור של אינטרנט שהיה רק שלי. מאז ועד כרגע מחשב עם אינטרנט הוא לא דבר מובן מאליו, שאתה מגיע אליו כשאתה צריך, ולא משהו של ברירת מחדל שאתה עושה כשאתה פוקח עיניים, למשל.
אני זוכר ששירבטתי מתישהו את עצמי אוחז בעיפרון ענק כמו רובה ומצדיע בייראה, והתכוונתי לצבוע את זה בטכניקה שזה מקרוב שמעתי עליה בפוטושופ. בסוף הטכניקה הסתברה להיות מסובכת משחשבתי, לא זכרתי איזה גוון של בז' יש למדים של חיל האוויר, ובכלל כל העניין של ההצדעה היראה לא התאימה למעמד הקצונָתי-למחצה שלי. אז האיור, כמו התוכניות שלי לאחרי התואר (משהו מעורפל ומטושטש עד מאוד) נגנז.
המשך העלילה כלל שבעה שבועות אינטנסיביים של "בואו נזכיר לכם מה זה צבא לפני שנחליט כמה קצינים אנחנו באמת רוצים לעשות מכם לפני שתתחילו לעשות את מה שהייתם אמורים לעשות כאן מלכתחילה". ההתנסות הזאת הפגישה אותי עם חבורה של אנשים נפלאים, עתודאים כמובן, בספק קייטנה ספק השתלמות ספק טירונות נטולת עוקץ בשם "השלמה חילית". במבט לאחור החוויה היתה נפלאה. גם במבט של תוך כדי לא סבלתי במיוחד, ורוב הזמן דווקא די נהנתי.
בערב הסיום שהפקנו ביקשתי לשיר קטע בסוף. שיניתי קצת את המילים בשיר "לעד" שתרגמתי מתוך המחזמר "רשע" כך שיתאימו ל"אני (ז.)" ו"אתם" במקום "אני (נ.)" ו"את" ושרתי להם. בזמן החזרות הרגשתי שהשיר נורא דביק וקיטשי, אבל ברגעים שישבתי מולם זה התלבש בצורה מושלמת... כולם היו נורא מרוצים מהכל. אפילו את זוג המוקיונים שהציבו לנצח עלינו הצלחנו בסוף לעכל.
ואז הכל נגמר ונזרקתי שוב למקום חדש. אחרי שהתאקלמתי כל כך מהר בסביבה הקודמת, נורא מתסכל עכשיו לגלות שאני שוב במסלול המייגע של למצוא את עצמי ואת המקום שלי. כמעט כל הקשרים שהיו לי, באוניברסיטה ובשבעת השבועות ההם, נתרופפו בצורה מדכדכת, התחלתי שוב לקרוא במינונים מוגזמים ולבלות זמן איכות בלתי מוגבל עם עצמי. אני יודע שבשלב מסוים אני אמצא איזשהו כר פורה של שפה משותפת עם החבר'ה שמסתובבים כאן. זה יגיע. פשוט אצלי זה קורה לאט יותר.
יש עוד זמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
