Sketchy
זה אני וזהו עפרוני. ביחד אנחנו נגיע רחוק.
בינתיים החלטנו לעצור ולקשקש. העיפרון אוהב את זה, ולי לא אכפת. מי אני שאגיד לעפרוני מה לעשות? |
| 3/2008
הרהורי שירים
יש שני שירים שאני צריך לכתוב מתישהו.
אחד יהיה מין פנייה אישית לאלוהים הפרטית שלי, נופר. כן, זאת אותה אחת שחולמת לאלף אריות אבל מתקשה להשיג לעצמה מקום ממשי בעולם שלי. היא כבר לא דמות, היא כבר מטא-דמות, מישהי שמשקיפה מעל כל השטויות שאני מנסה לעשות בחיוך סלחני, נגישה ועם זאת בלתי מושגת. בינתיים. העניין התיאולוגי שנכנס הנה נבע מאחד האנשים שהכרתי בבסיס; מישהו ש"מתחזק" מיום ליום ומנסה בכל כוחותיו למשוך כמה שיותר מאתנו, הכופרים, בעקבותיו.
תראו, אף פעם לא היתה בי סלידה כזאת מהדת כפי שהוא עורר בי. אהבתי את המקום המוגדר למחצה שלי על הסקאלה שבין חילוניות למסורת, שמונעת מתוך הזדהות ולא מאמונה. אני מסוגל להבין את העמדה של שני המחנות, וכשמישהו מציג עמדה נחרצת לטובת אחד מהם, אני אוהב להציג את סימני השאלה שמצדדים במחנה השני. שהרי בסופו של דבר גם האמונה באל וגם יסודות המדע נשענים על תיאוריות שיש בהן עקביות פנימית שעמלו מאות בשנים כדי לחדד וללטש. שחקן חדש שנכנס למערכה פשוט צריך לבחור באחת מהדרכים ולהמשיך בה. אני מניח שזה תלוי בחינוך שאנחנו מקבלים מהבית. אם המשפחה שלך והסביבה שלך מאמינים שאלוהים יצר אותנו, או שהם מאמינים שאנחנו יצרנו אותו. ויש גם את תפיסת הביניים, שאומרת שהוא יצר אותנו, אבל לא באמת חשוב לו שנעשה את כל מה שכתוב בתורה שאנחנו צריכים לעשות. זה כבר יותר מתקרב לאגנוסטיקה.
לשיר השני כבר יש פזמון, ואני צריך לעטוף אותו בכמה בתים שעוד אין להם לחן. אולי היה יותר פשוט אילו היה לי כבר לחן לבתים. הנושא שלהם יסתובב סביב הנושא הבא.
יש לי חבר שמאוד מוטרד מזה שהוא לא מכיר מספיק בנות, למרות שהוא יוצא בהמון הזדמנויות כדי לנסות ולהכיר. אני מבין את ההרגשה שלו. מדי פעם היא תוקפת גם אותי. במיוחד אחרי שיוצא לי לבלות בחברת אחת הידידות שלי ובן זוגה, או לחילופין, עם אחד מחבריי ובת זוגו. נו, תחושת ההחמצה החמצמצה הזאת של "זה נראה נחמד. למה לי אין כזה?"
טוב, התשובה היא די פשוטה. מצב הצבירה הטבעי שלי הוא שקט ומופנם. זה לא מתכון מוצלח במיוחד להכיר המוני אנשים, אבל איכשהו תמיד יוצא לי להכיר כמה אנשים. וזה אוסף האנשים שאתו אני שומר על קשר. במפתיע, קבוצת האנשים הזאת מכילה בנות שנכנסות בשלווה לקטגוריית הידידות. באותה מידה יכולה אחת מהן לעבור לקטגוריה אחרת, מסעירה יותר. אני יודע, אני משוכנע שהשיטה שלי רחוקה מלהיות מושלמת, והיא דורשת מלאי מאתגר של סבלנות. אבל התהליך הזה יותר אמין בעיניי, ובלי ספק יותר נוח. נוסיף לזה אמונה בעצמי ובצדקת הדרך, והשאר זה רק עניין של זמן. במילים אחרות ועם כמה חרוזים, זה ירכיב את השיר השני.
עכשיו רק צריך לגלות מה שואב ממני את המוזות. אולי הצבא אשם?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
