נכנסתי כהרגלי, מתיישבת במושב האחורי. זה אחד החוקים של אבא, תמיד אבל תמיד לשבת מאחור כשאת נוסעת במונית לבד. נהגי מוניות הם לא אנשים רעים, ואין סיבה שהם יפגעו בך, אבל גם אין סיבה להסתכן. קירבה פיסית לאנשים זרים היא מיותרת. ואם אבא אומר, אז אבא יודע.

הרוח הייתה קרה במיוחד, הנהג עישן להנאתו, עם שני החלונות הקדמיים פתוחים לרווחה. אני בוהה באוויר הקר, מטיילת במחשבותיי.

חשבתי על הבוקר-צהריים שעבר עליי, על הבדידות ועל אתמול בלילה. בין מחשבה למחשבה נזכרתי במשפטים הקצרים שלך מהערב. ככה זה בכל יום, אתה אומר את הדברים האלו, אלו שלא עוזבים אותי כמה שעות אחר כך, ואני חורטת אותם בזכרוני עד יום הלמחרת. או עד שאגיע לבלוגי ואמצא את האומץ להקליד את אותן המילים על גבי דף חלק.

"ההורים שלך בטח לא חושבים שהתנשקת אי פעם.. התנשקת בכלל?" גילגלתי את עיניי והסתובבתי. יש דברים שאפילו לא דורשים מענה.

עם השנים שלי איתו, למדתי שהחוסר מענה שלי היה אומר הכי הרבה, גם דברים שלא רציתי לומר אבל הוא פירש לעצמו. ככה זה, מסתוריות מושכת.

הייתה שיחה אחת שנגררתי לתוכה, השיחה דיברה על בתולות למיניהן, והוא אמר ש"הפעם הראשונה צריכה להיות מאהבה, והשניה מתאווה." ש' החליט שיש לי חבר, וניסה לדחוק בי לספר להם מי הבחור, ומהיכן הגיע. שתקתי כהרגלי, מתעלמת מהשיחות החולניות וחסרות הבסיס שמתנהלות להן סביבי ועסקתי בענייני.

הוא המשיך לפנות אליי בשקט, רוצה לדעת מי העלם הצעיר. ועד כמה רחוק הגעתי איתו.

יש גם משפטים נחמדים יותר שהרצתי במחשבתי, בעודי יושבת במונית הקפואה, נאחזת בצעיף המחמם, מצטערת טיפה על המעיל שלא לקחתי עימי לפני חמש שעות כשהוא חיכה למטה עם האוטו.

"GANG-BANG" הוא אמר, באיזשהו הקשר. ובאופן אוטומטי הסצינה מתחת למרפסת בגריז נמרחה בראשי, כאילו מתנגנת לה מחדש. בצורה אינסטנקטיבית ניסיתי להסביר, שיבינו מאיפה אני מכירה את המושג, אבל התחרטתי בליבי, מלמלתי "לא משנה" והשתתקתי. מה הסיכוי שמישהו מכיר ויודע את כל המשפטים והשירים בסרט הישן האהוב עליי מכל.

הוא אמר, "אה נכון, זו עם השיער הקצר, ריזו אומרת. בדיוק לפני שהוא מראה לה קונדום מכיתה ה' שקרוע."

הסתכלתי עליו מופתעת.

דקות קצרות לפני שהלכנו, הבנתי שאת כל מחשבותיי אשמור לעצמי הלילה, וכדאי שאזמין מונית ואפרוש לחלומות. הצלחתי להתרגז נורא בעקבות משהו שהשתבש, רקעתי ברגלי תוך יללות קצרות על החוסר פייריות שבדבר. הוא חייך ורק אמר, "את הכי סקסית כשאת כועסת."

המונית עצרה ליד הבית הלבן, הילד חיכה בחוץ, מושיט לי מפתחות אל היד, שוטף אותי ברצף ברכות של תודה ואיחולי אהבה. עדיין מעט נרגזת, קטעתי את מחשבותיי, אמרתי לו שאין על מה ואיחלתי לילה טוב.

הנהג המשיך עד הרמזור, ופנה לכיוון ביתי. סוף סוף הבייתה.

מחשבות פרקטיות שטפו אותי, אני רוצה אותו. עכשיו אני רוצה אותו. שיגע בי, ישים את ידיו הגדולות על עורפי, יטייל עם אצבעותיו על הצוואר, יכניס אותן מבעד לחולצה, יעטוף את כולי. ואז עם השפתיים, באותו מסלול בדיוק. שישכב מעליי, בעוד שנינו מצחקקים לנוכח הסיטואציה הבלתי הגיונית שמתרחשת.

כבר דמיינתי את ההודעה הראשונה נשלחת, אולי כבר לא חמודה מינוס, אולי איזה סמיילי משתרבב. התגובה שלי אמרה "בוא" ללא סימני פיסוק או מילים נלוות. הכי ברור שניתן. שניות העיכול היו אמורות להיות ארוכות, דקה של נצח, "לקפה :)" הייתי מוסיפה בין לבין, לשבור את הדממה.

הבית שקט שקט, שעות הלילה. את החדר של ההורים אני אסגור, וגם את של הקטנה, אסדר מעט את שלי. אמתח את המצעי סטן הזהובים, והעלים את השטויות מסביב. מפתח אני חושבת שהחבאתי בארון, ואם לא אז בטח יש בחדר של ההורים.

הוא ימחה על נוכחותם, "ומה אם מישהו יתעורר" יאמר לי, רוצה בדיוק כמוני, מתלבט. אני אמשוך אותו בידיו מהפתח של הבית, מובילה אותו מאחוריי אל חדרי הצהוב, מעיפה מבט בחדר של הקטנה, ובמראה שאנו חולפים על פניה.

מורידה את המעיל שלו, שקטה שקטה, טובעת בתוך שתי עיניו. עוד מריחה מסבון של מקלחת, שיער רטוב פזור על כתפיי נזרקת עם הגב על המיטה, והוא מעליי.

לילה

נוער שוליים