נזרקת, הלוך ושוב.
מאבדת שליטה, מטורפת שוב, חסרת כל מעצורים
ככה אני הכי מפחידה את עצמי
כי כל המניעים, מקורם בך
מה שאתה עושה לי
אחרי אותו לילה רציתי לקבור את עצמי,
לא יכולתי לשמור לעצמי
לא יכולתי לשתוק
עוד כמה דקות קצרות של שקט, השינה הייתה מחלחלת לתוכי והיית נעלם מכל מחשבה מודעת
טיפשה.
היום היית מחוייך בצורה מזעזעת
מחבק אותי
זורק חג שמח ונותן לי נשיקה כל כך מיותרת קרוב לשפתיים
געגועים לפרצופים רעים חוזרים אליי
זרקתי אלייך 'תירגע'
שאלת אם בגלל המקום, והאנשם
אמרתי שלא.
בחיי שלא.
גם בתוך חדר קטן, לבד, כשתהיה חצי ערום, משתוקק אליי, הייתי מסננת אלייך את אותו תירגע.
ממשיכה חיייתית הזרמים שעוברים בי מתחלפים לחלחלה עמוקה
לא יכולה לאהוב אותך ככה,
ואצלי,
מסתבר,
חייבת להיות שם לפחות חצי אהבה.
לא של בני זוג,
של בני אדם
לא ברור איך, אבל הגישה הרעה שלך מטריפה אותי כל כך שאני רק רוצה שתהיה בתוכי, בכוח. עכשיו. [זו האחרונה, רק רציתי להגיד לך. לילה טוב]
אמרת
'אז מה, לא הצלחת להירדם מרוב מחשבות עליי?
היית צריכה אותי, באותו רגע?'
מיותרת
מילים קצרות, חוזרות על עצמן.
אבל אתה רואה,
ככה לימדת אותי
ככה משיגים אותך
ואני בכלל לא רוצה אותך כבר לעצמי
לא כרגע,
שלשום
ועכשיו,
עוררת בי בחילה
ופגעת בי שוב
כי כל כך קל, ואתה כל כך לא מתאמץ שלא
שפנפנת פלייבוי,
איך לא
היא יפהפיית על, אני אתן לה את זה.
מעבר לגוף המושלם,
תווי פנים
ועיניים ירוקות ענקיות על פנים כהות בצורה הכי מעודנת שיכולה להיות
מדהימה,
מכל הלב
אז אי אפשר להגיד לה לא.
גם לא אתה
בעיקר לא, אתה
מה שהיא רוצה,
קדוש
ובדרך,
רק איבדת אותי
אתה יכול להגיד לי כל מה שתרצה,
אתה יכול להתעלם,
אתה יכול להיות עסוק,
אתה יכול להשתיק אותי,
ולהגיד דברים כמו 'אני אתעצבן' כשאני הכי מושית בעולם כלפייך
אבל,
לזרוק אותי,
כי היא רוצה,
לעזאזל איתך.
קטנה קטנה
מקופלת,
דמעות קצרות,
למה את בוכה ילדונת?
כל כך טיפשית.
למה לא עמדת על שלך?
למה לא עצרת?
למה לא אמרת, כל שהיה לך לומר?
הרי,
את יכולה.
ולעזאזל, הוא לא קובע.
יכולתי לעשות כל מה שברצוני לעשות
אבל לא.
את משתתקת.
הוא מדבר, ומורח, ואומר, ומושך את השעות, והופך הכל כדי שתיראי את הטוב שבעניין,
כי היא רוצה
לך תזדיין.
הייתי לוקחת חזרה את כל המילים שאי פעם אמרתי לך,
אתה לא שווה את זה.
חבק אותי.