בסביבות  11 וחצי, אחרי העבודה, נכתב כאן פוסט אתמול שהתחיל בכותרת 'ככה אני רוצה לזכור אותך'. [הוא היה אחד הפוסטים היותר שמחים שעברו במוחי לאחרונה, למרות שהספקתי לכתוב רק שמינית ממנו.]

מאז יש לי הרגשה שעברו שנות אור, העולם השתנה מקצה לקצה, ואני חייה בסוג של חושך שלא מעוניין להתבהר. [הניסוח האפלולי מקביל בצורה כמעט מושלמת למה שעובר לי בראש כרגע.]

היה לי לילה ארוך. שעוד קשה לי לסווג אותו תחת ארוך רע או ארוך טוב. זה בטח יגיע מתישהו במהלך היום.

אני רועדת לגמרי, מרחפת על כריות אוויר, מנסה לעצור את ההצטמררויות הבלתי פוסקות [חלקן מלוות בחיוך ענק, חלקן לא יודעות מה לעשות עם עצמן.]

ומעל הכל, צריכה להגיע לעבודה. הלוואי והיו לי מילים ברורות יותר כרגע. אני רק רוצה לשפוך אור על סיפור שאני יכולה לתאר כאגדה, אבל לא מוצאת את הדרך, עדיין.

[רק רציתי לומר, בנוגע לתגובות, מצטערת שאני מתעלמת לפעמים, לא אוהבת לעשות את זה, פשוט מכירה את מה שאתם אומרים, ואתם מכירים את התשובות שלי. צריך להכניס בי טיפת הגיון, אני יודעת, אבל לא נראה לי שככה זה יעבוד. בינתיים אני שיכורה מהחיים.]

שיהיה יום יפה.