אני כנראה אחזור לכתוב פה, מהסיבות הבאות.
ראשית, אין באמת סיכוי שאני אצליח לחשוב על שם טוב יותר לבלוג מאשר "אורגיית דובים". שלא כמו פלייבור פלייב, אני לא יכולה להכות שנית עם מנה כפולה של ג'יניוּס.
שנית, המצית הזה:
הוא הדבר הכי טוב שקורה לי בחיים כרגע.
אני יודעת מה אתם חושבים, נועה, "בּוּבּוּבּוּ, גם על המצית שלי יש חתול והוא פי מאה יותר חמוד!".
ובכן, נועה, את כרגע ביער, במחנה של טבעונים, מלקטת חמוציות ומדברת על ערבים, לכן, ללא ספק לא תוכלי להתווכח עם הקביעה שהמצית שלי מזיין את שלך בתחת סימפלי ביקוז:
אם אתם מתקשים לדמיין את מצבי כשגיליתי כפתור המקרין מתוך המצית שלי חתול [מזדיין!] שרוע בינות [פאקינג!] ורדים, אני אתן לכם רמז:
היפר-ונטילציה.
לעניות דעתי, התפתחותו הטכנולוגית של המין האנושי הובילה לרגע הזה בדיוק.
הרגע בו נוכל להקרין צילום גלאמור של חתול מתוך המצית שלנו בלחיצת כפתור.
מדהים.
עריכה שלאחר חמש עשרה שניות:
אדם המחפש בגוגל שוב ושוב את המונח "אורגיית דובים" שלום,
תודה, אני מעריכה את זה.
עריכה שלאחר עשרים דקות:
יש בצד הבלוג שלי, מעל האליאס המתוחכם שלי וגילי הבוסרי, באנר המפרסם את יציאת הסרט 'משחקי שעשוע' לקולנוע.
"בואנה", חשבתי לי, "איזה מגניב זה שמפרסמים בבלוג שלי משהו שהייתי מסכימה שיפרסמו בבלוג שלי אם הייתה לי ברירה".
אני מצטערת לחזור על עצמי, אם אתה, קורא יקר, במקרה חלק ממעגל חבריי,
אבל זה סרט ממש טוב אז כדאי לראות וזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
