כי זה בדיוק מה שעשיתי.
טוב, לא בדיוק. אבל ההרגשה היא קצת יותר גרועה.
לפני שבועיים (כן,רק שבועיים..) הכרתי את מי שככל הנראה אהבת חיי.
הדבר הכי מדהים שפגשתי. ולא,זה לא סינוור רגעי.. הקשר שתמיד חלמתי עליו. עם הבחורה שתמיד חלמתי עליה. מה שכולם חלמו עליו. מה שמראים בסרטים..
הכרנו לפני שבועיים..היא חברה של חברה טובה שלי.. היה ביננו חיבור מידי. היא נפתחה אלי וסיפרה לי דברים שהיא לא סיפרה לאנשים שהיא מכירה שנים.. (היא בנאדם מאוד סגור). מאז הכל התחיל כסיפור אהבה.......
התנשקנו וישר התעורר הניצוצ הזה.. הלב קיבל מכה שהוא לא קיבל הרבה זמן.. הוא התעורר.
זה הרגיש כאילו אנחנו יחד שנתיים. היה הדבר הכי טבעי שקיים. לא מסתירים שום דבר. מדברים על הכל.. (אז איך היתה לך הנשיקה?)
הרצון האינסופי הזה להיות איתה כל רגע נתון.. להתגעגע כבר מהשניה שאנו לא יחד... לא להפסיק לחשוב על השפתיים שלה..
יושבים שעות על גבי שעות באמצע הלילה בשביל לדבר.. ולא רצים לחדר בשביל.....
היה שם הכל. היה חיבור. היתה כנות. היו שיחות. רציניות... היו צחוקים. היו שתיקות.. והכי חשוב.. הייתי אני. במאה אחוז אני. והיא קיבלה את זה.
היינו באותו ראש. שידרנו באותו הגל.
זה נראה לי.. (ולסביבה) בתור משהו אמיתי..משהו שלא יחלוף כלכך מהר.
אז איך זה נגמר כלכך מהר?
אחרי הסופ"ש הארוך שהיה לנו יחד.. לא התראינו 4 ימים.. וכנראה שזה הספיק.
היא התקשרה אלי אתמול.. שיחת פרידה.
התחילה את השיחה בצורה הכי מדהימה בעולם.. "אמרת לי שאת בנאדם שקל להתאהב בו....צדקת. אבל זה מפחיד אותי"
היא החליטה שהיא טסה לחו"ל. למזרח. עם חברה טובה.. כרטיס פתוח לשנה.
כלשעצמו זה נשמע סביל! הרי,אם הייתם טסים לשנה... הייתם שמים את המזוודה מהכותרת בכספת,כן?
אז המשיכה ואמרה שכנראה זה לא הזמן הנכון בשבילה בחיים למערכת יחסים.... כי היא צריכה לחסוך לטיול.. מה שאומר שהיא צריכה למצוא עוד 2 עבודות.. מה שלא משאיר לה הרבה זמן פנוי... בנוסף- יש לה בעיות במשפחה.. עם אמא שלה וסבתא שלה.. בלאגנים. הראש שלה לא במאה אחוז איתי.
את כל הסיבות הלגיטימיות היא מנתה בפניי....... לא נותר לי לעשות דבר חוצ מלקבל את "רוע הגזירה".
וזה מה שעשיתי. לא התחננתי על נפשי. לא בכיתי לה שאני מאוהבת ואני לא רוצה לתת לה ללכת.
אמרתי לה שאני ככל הנראה הייתי מתנהלת קצת אחרת.. שאני לא אצליח לשחרר אותה בקרוב.. אם בכלל.
כי איך ממשיכים הלאה אחרי שיודעים שהדבר הטוב ביותר היה אצלכם בידיים והוא חמק?
סיפרתי את זה לכל החברים שלי.. וכולם אמרו לי "כנראה זה לא הסוף" "לכי תדעי,אולי אחרי הטיול היא תחזור.." "אולי היא לא תטוס בכלל.."
כולם. ללא יוצא מן הכלל.
אז כמובן שסיפרתי להם דברים שלא כתבתי כאן. . . אני לא מצליחה להעביר את ההרגשה. זה היה דבר מושלם. זה היה קשר מושלם. יותר מכל- זה היה חיבור מושלם.
היא אמרה לי שאני מדהימה. שכל התקופה שהיא יוצאת עם נשים שזה כמה שנים.. היא לא הרגישה ככה. לא קרה לה דבר כזה.
אמרה לי שהיא מקווה שמתישהו זה כן יסתדר ביננו... שאני זה הדבר שהיא חיפשה כלכך הרבה זמן....
אני לוקחת ממנה כלכך הרבה דברים טובים. היא גרמה לי להרגיש כמו שהמון זמן לא הרגשתי. לא חשבתי שאני יכולה להרגיש. לא ידעתי שמותר לי להרגיש.
התרגלתי לרע בתקופה האחרונה.. אבל אחרי שהיה לי אותה בין הידיים... הבנתי שאני שווה הרבה יותר. כי אם המזוודה הזו עם המיליון דולר היתה אצלי ביד... אז מגיע לי שהיא תהיה אצלי ביד. ואני שווה כל דולר ודולר.........
הבעיה היא שמכאן- יש לי רק לאן לרדת. אחרי שהדבר הכי טוב היה אצלי ביד.. זה מרגיש שכל השאר יהיה פשוט להתפשר.
אני יושבת עדין ומקווה שהיא תשנה את דעתה.. שהיא "תתעשת" על עצמה.. ותבין שהיא לא תמצא טוב יותר ממני.. זו מחשבה ילדותית.. אני יודעת. אני מקווה שאני אצליח להמשיך הלאה.
כי מה שנועד לקרות- קורה.. לא?
ככה כולם אומרים.
בינתיים נשאר לי רק לחלום עליה.. ולקוות שרק אהבה תנצח.................
בבלוג זה
בכל הבלוגים
