וידוי מס' 4

תמיד זה היה נראה לי כמו תחנה רחוקה שתגיע בחזון אחרית הימים, מעין משהו שרק בדמיון יקרה ולא במציאות, אבל החיים הם לא תוכנית ריאליטי.

אני פה, עדיין במודיעין, אבל מרגיש כ"כ רחוק, כמו עשרות אלפי קילומטרים שמפרידים בין המחשבה לפיזיות.

יש לי מעין תחושה כזאת שאני לא אחזור למודיעין.

תחושה שהחיים בגבעתיים יהיו טובים, ויהיה כיף שם ואנחנו לא נחזור ונחליט לגור שם סופית.

אבל זאת רק תחושה, הכל יכול עוד להשתנות.