ואוו כמה זמן שלא כתבתי כאן בגלל הצבא.
החיים בצבא לא קלים, אני בקורס מ"כים, כרגע בשלב הטירונות המייגע שלא נגמר.
אבל הציפייה לתפקיד היא בקוצר רוח ורצון מטורף להיות מ"כ למרות הקושי שכרוך בלהגיע לתפקיד, אבל נתגבר.
השבוע שלחו אותי לשבוע שמירות בבסיס ליד הבסיס שלי, היה נחמד דווקא, זה חסך ממני שבוע שטח מייגע, וגרם לי לקבל תג יחידה בלי מסע, למרות שמסעות אני כן אוהב, זה מגבש ומספק.
הכרתי כמה אנשים נהדרים בשבוע שמירות, היה כיף להיות איתם וקצת להתנתק מהדיסטנס והניכור של המפקדים מהיום יום, ככה לנקות תראש - מה שנקרא חיילים צ'וקולטה.
זה חיזק אותי, נתן לי קצת ניקוי ראש ומקום להעלאת מוטיבציה.
אני מוכן ומזומן לקרוע תאמאמאמאאמאמא של הקורס ולהראות לכולם מי יהיה המ"כ מספר 1, והפעם זה חזק ממני, אפילו שזה קשה טילים, אבל תמיד צריך לזכור שיש גם קרביים ולהם קשה פי מליון, זה קצת מנחם, אפילו שיש את המשפט "נחמת אחרים - נחמת טיפשים", אבל יאללה, אני בצבא אז מותר לי :)
הגעגועים למשפחה ולאמא במיוחד גומרים אותי, סגרתי שבת ראשונה בחיים, ופגישה מסכנה עם המשפחה של שעתיים בשבת לא עוזרת בשיט להרגיע את הגעגועים, וגם ביאס שלא יצאתי להופעה של מדונה למרות שזה היה כ"כ קרוב... אבל לא נורא, הכל יסתדר בסוף.
שבוע הבא יוצאים חמשו"ש, זה מעודד מאוד מאוד.
יהיה טוב, משום מה הכל מסתדר לי בנימה אופטימית כרגע, הלוואי ויהיה ככה.
מה ששכחתי להוסיף ונזכרתי בסוף שדיי מקלקל לי את המצב רוח זה מה ששמעתי מתמר שאילנה אומרת שאני דיי מתרחק... זה מבאס לשמוע את זה, זה לא שאני בוחר להתרחק, יש פשוט כ"כ הרבה דברים שמרחיקים בלי הרצון שלי, אז אילנה בחיים אני לא אנסה להתרחק ממך כי את יודעת שאת חשובה לי מאוד, אומנם יש צבא ואני לא גר במודיעין אבל זה לא מה שישבור קשר כ"כ טוב, וגם אם אני לא מתקשר - זה כי אין לי סוללה, או כי יש לי חשבון טלפון מהסרטים.
אבל הקשר לא יהרס מזה, אני מבטיח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mr. Confessions