זה הגיל אומרים... אתה נכנס למלכודת של עבודה ולימודים... שלוש שנים של עבודה במשמרות שלא כל כך קשורה אליי, שלוש שנים של לימודים לתואר שאין מה לעשות איתו אחר כך...
ואז זה נגמר, ואז מתחילים החיים? ועכשיו אין חיים?
זו עוד בריחה לתוך זרם של אנשים, דרך שכבר הלכו בה רבים... לא ברור מה קורה עם כולם אח"כ, אח"כ הם הופכים לאנשים רגילים, עבודה רגילה, חיי משפחה, אירועים ומפגשים...
נורא... לא בשביל זה אנחנו חיים... אלא אם כן אנחנו באמת חיות שרק נועדו להתרבות, לשרוד ועד כמה שאפשר להנות...
אין יום שעובר מבלי לחשוב על כל אלה ולהגיע לאותה מסקנה לא ממומשת של חיים אלטרנטיביים, חופשיים ומהנים יותר. זה לא בשמיים - אנשים קרובים אליי חיים כך, זה דורש אופי מיוחד כנראה. אולי אין בי את זה, אולי לרב האנשים אין... אולי אני באמת אדם רגיל, עוד אחד...