בלוגבסטר

זו אכן השעה, כמה דקות לפני השינה... אני משער שאני לא היחידי שמרגיש חשמל סטטי כל פעם שנוגע במשהו מתכתי... משהו השתנה באוויר, והרוח החמה-קרירה-לא ברורה הזו... האביב מתקרב, ואני מחכה לשינויים החדשים שייפלו עליי... כל שנה בתקופה הזו דברים משתנים בחיי, אם זו אהבה חדשה ומפתיעה, הארה, התעוררות, אנשים חדשים, כיוונים חדשים... מעניין מה יבוא... יש לי הסבר הגיוני לזה - כמו שהפרחים נפתחים לרוב בתקופה זו, גם אני נפתח לדברים חדשים, בכדי לרענן את המחשבות המקובעות שלי לטובת טריות... תמיד זה בא לידי ביטוי בשינויי מזג האוויר...

אני מאחל גם לכל הנוצרים בעולם לפתוח את עצמם לדברים חדשים, במקום להסתכל על גופה של אפיפיור שוכבת במיטה ופניה אל השמש המאכלת את עורה... אני לא ממש מבין... זה יצר סקרנות לראות גופה? ודווקא שלו? רק בגלל שהיה לו תפקיד בכיר? מה הוא לא בנאדם? מחכים שיקום פתאום כמו ישו?

אני מבין את עניין האמונה, ולא פוסל קדושה של דת, אבל למה לעשות מאדם משהו קדוש? זו סתירה לוגית... זה כמו להגיד שהרב עובדיה יוסף קדוש... זה הזמן להגיד לכל הדתיים בעולם - תאמינו במה שאתם רוצים, אבל תעשו לי טובה - אל תאמינו בבני אדם... כולנו שווים וכולנו מתים בסוף (טוב האמת שבני אדם שווים יותר מהאפיפיור - לפחות עוזבים אותם לנפשם כשהם מתים...)

אני צריך בכלל לשאול למה אנחנו קוברים את עצמנו? כולנו מאמינים שהמשיח יבוא, יוציא אותנו מקברינו וייתן לנו חיים? ההודים מבינים למה יש קברים? אני חושב בהקשר זה גם על כל הקברים שיוציאו מעזה... עושים להם טרנספר... עוד מאה שנה יהיו יותר קברים מאשר בני אדם חיים... מה יעשו עם כל שטחי בתי הקברות?

יום יום אני מתמודד עם השאלה - החיים שולטים בי או אני בהם? אבל מן הסתם לא רק אני - כל אחד ששואל שאלות על החיים מגיע גם לזה. הרבה מצבים מערערים את הביטחון - כמו שעתיים של שינה שעברו עליי הלילה והניסיון להכריח את עצמי לקום בפאקינג 7:30 בבוקר כדי ללכת לעבוד. ובשביל מה? בשביל לשלם שכירות וחשבונות על המקום שבו אני גר, בשביל להתקיים.

ברור לי שיש דרכים נוספות לחיות את החיים בצורה מלאה יותר ובשלמות, אבל משום מה, נראה שרק מעטים מאיתנו באמת עושים את זה. אז למה קשה לנו לתפוס שליטה? הרבה יאמרו - "אתה לא לבד בעולם הזה" או שתפיסת השליטה של האנשים היא לשלוט על מישהו אחר, מה שממש לא נכון - אי אפשר לשלוט על אף אחד חוץ מעצמנו, אבל בכל זאת אנחנו מנסים לשלוט על כולם. זה דווקא נותן לי כוח - אובדן שליטה בא לידי ביטוי במחשבה - כל רגע אני יכול למות מאיזושהי סיבה. אז לפחות אני חושב - "אם כך, אני יכול לעשות לעצמי טוב כל עוד אני חי". מוות ותחושת איבוד שליטה הם מקפצה לחיים ושליטה בהם.

יש משהו מרגיע במחשבות על התאשפזות במוסד לחולי נפש, לא לחינם נקרא אחד מהם שלוותה... הרפייה טוטאלית מהחיים, התמסרות לאנשים בחלוקים לבנים וכדורים - בסה"כ דרך נוספת לחיות את החיים, לאו דווקא בריחה. לרוב הבריחה היא בעבודה נורמלית, לימודים, אישה, ילדים... שמקנה תחושת שליטה. אבל נראה שההיפך הוא הנכון...