אני תוהה האם אני מזוכיסטית.
בכל פעם אני אומרת לעצמי שאסור ללכת לשוק בשישי בצהריים בגלל הצפיפות הבלתי נסבלת, ובכל פעם אני חוזרת אליו. גם העובדה שגנבו לי שם את הארנק בשישי בצהריים לא ממש מרתיעה אותי, מסתבר (אבל כן מכניסה לחרדה ומובילה לנקיטת אמצעי זהירות). כל התיירים האלה שמהלכים להם באיטיות ונעצרים פה ושם כדי להתבונן לעומק באיזה דוכן או לצלם חתיכת חלבה, מרגיזים אותי מאוד. תנו לעבור, אני רק רוצה לקנות כמה דברים וללכת הביתה!
**פאוזה: צפירת שבת. כשהגעתי לירושלים לא ידעתי במה מדובר. נראה לי שלקח די הרבה זמן עד שמישהו הסביר לי**
אז אני עוברת בין דוכנים, מנסה לעקוף אנשים איטיים, מקללת בלב, מקוששת כמה ירקות ופירות ושאר מוצרים, מסתכלת מה נראה יותר טוב ואיפה זול יותר, ורואה איזה דוכן שנראה טוב ועוצרת להסתכל, ומשקיפה על דוכן ממתקים שכנראה לא אקנה בו כלום, ועוד דברים מעניינים נקרים בדרכי...
מסתבר שגם אני תיירת איטית שעוצרת את התנועה.
***
זהו סוף השבוע הראשון שאני מבלה לבד בדירה החדשה. השותף והשותפה, שבדרך כלל דבקים בירושלים גם בסופ"שים, נסעו. מאז התיכון אני לא מאוד אוהבת סופ"שים בירושלים, כי הרבה פעמים זה אומר להיות לבד, ורחוקה מהמשפחה, ומפחדת שיקרה לי משהו ואיש לא יבוא להושיעני. וסופ"ש בירושלים זה גם אומר שהכול נעשה שקט וכמעט הכול סגור, כי אלוהים (מי?) אמר. אבל, הדירה החדשה קרובה הרבה יותר למרכז העיר, שבו יש קצת יותר שפיות חילונית ועל כן גם קצת יותר מקומות פתוחים. עד עכשיו כמעט לא ניצלתי את זה, אבל עצם הידיעה שקורים דברים במרחק הליכה מרגיע (מרגיעה?) מעט.
אני מתכוונת גם לעשות מינוי לסינמטק בקרוב, שזה אומר שאוכל ללכת לכל מיני סרטים, רובם כנראה הזויים ולא מעניינים, גם בשבת.
***
מצד שני, אני חיייייייייייייייבת להתחיל לעשות משהו לגבי התזה שלי (כלום! כבר שלוש שנים עברו, וכלום לא עשיתי!) וסופ"ש בירושלים זה הזמן המושלם. חבל שאני כה עצלנית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
