אני אצל ים, אחרי לילה ארוך נורא..
בהתחלה הכל היה סבבה, תפסנו טרמפ עם אנשים נורא מוזרים שמסתבר שדנה מכירה את אח שלו
"אז אם את צריכה משהו... תרשמי, 050..."
"יותר אל תשבי עם אח שלי!" "למה?.." " כי מי צריך את אח שלי כשיש אותי?!!!"
"כי...יופי זה לא הכל בחיים נשמה"
קיצור, השגנו בקושי רב אך נסחב את מקור אושרנו ללילה. :]
ואיבדנו את זה!!!! >:( וואיי אין לכם מושג כמה קללות יכולות להכנס פה כרגע...
ישבנו מחוסרות תקווה תקועות בנס ציונה הארורה,בתקווה שאיזה אידיוט ישים לב שזה אצלו באוטו [ומה הסיכוי שהוא באמת יחזור הא??] וואי. וואי וווואייי... !! התבכיינוו .. התבכיינו.
ואז- אחרי התייעצות ממושכת... ומתוסבכת ...!! והחלטנו יפה יפה
שלא מתייאשים!!!
אחרי חמש שעות בדרכים.
אוקיייייי סטופ ,
פאקינג תקשיבו זה לא צחוק חמש שעות בדרכים??? אנחנו חולות נפש אין לכם מושג עד כמה מוטיבציה דרושה ,המטרה מקשת את האמצעים.[ובמקרקה שלנו פרצוף מספיק משכנע האומנם? ] לא משנהה באמת שלא בא לנו להזכר. כי הצלחנו בסוף במשימתיינו!!!
ובגלל זה
אני ערה כרגע ועושה פותומונות [כן כן, פותמונות לא פוסטמונות!]
אצל כרמי ב31.1 [היומלדת של קשת]
איך שהתמונה אמורה להראות...
איך שהתמונה אמורה להראות.
מי כוסית?! מייי?!
יום אחרי ביצפר, אני וים הלכנו לטיול בפרדס...
וכמובן שמקום ממש יפה שתראה מהדרך באוטובוס כל יום פעמיים אפילו,
מקום שנראה כאילו יהיה בו הרבה משמעות והרבה תובנות.. כמובן שהוא יהיה..
מאכזב כמו כל דבר אחר. כי אין כלום! כלום! פאקינג כלום מעבר למקום היפה ההוא
שנראה ממש מעניין , כשהדרך מייגעת אליו.
אחרי המסע הקשה, החלטתי שלא מתייאשים!!!
כי כוסאמו. באנו עד לפה ואין פה כלום חוץ מפח זבל איזורי של הבניות באיזור, ואנטנה של קליטה.
פאקינג קליטה! הבנתם??
"החיים, בקיצור, הם זבל, ומשהו שעושה קרינה" המסקנה אחרי אותו מסע... 
אכן עצוב...עצוב מאוד!
וגם מסריח שמההה!!!
בקיצור, לילה טוב, בוקר טוב
וכמובן שתמיד תמיד, יומטוב!!
נ.ב
חלקו של הפוסט נערך בזכות ימושמושמוש שלי כפרעליה!
תלחצו על הקישור כיאלו תקראו אצלה!!!
אם קראת כבר,
למה שלא תגיב\י?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
