| 6/2007
התבגרות
אני חושב שהתבגרתי: אני נהיה צעיר יותר.
תמיד הייתי הבוגר, וזה לא הפריע לי. תמיד הייתי הבוגר אבל רציתי להיות זה שמסוגל להשתטות, להיות קצת דביל, לעשות רעש.
הייתי ילד ביישן. אני לא זוכר אפילו מתי אמרו לי את זה לראשונה, כי כולם אמרו לי את זה תמיד. בצעירותי תמיד היו לי הרבה חברים והייתי אהוב על כולם, ולא הייתי יותר מדיי ביישן, אך אם אסתכל על התנהגויות ספציפיות- אראה שלמרות שלא נשארתי ביישן, התפיסה שלי הייתה עדיין כזו. בכיתה ח' התרגזתי על חבר שהיה נמחר על בנות. חשבתי שזה סוג של "חוסר כבוד" אליהן. תמיד הייתי נותן כבוד מוגזם לאנשים. תמיד הייתי משפיל מבט שהיו מסתכלים עליי, זז הצידה שרק היו מתחלים לצעוד לכיווני, תמיד הייתי מודע באופן מוגזם מדיי לסביבה. אני זוכר שישבתי בהפסקה, סתם עם כמה אנשים בכיתה, ופתאום נכנס מישהו ושאל מישהו אם יש לו ספר תנ"ך. השואל היה רחוק ממני, והייתי עם הגב אליו, אך שמעתי את מה שהוא אמר, הסתובבתי אליו ונתתי לו, כשוידאתי שיחזיר. הוא אפילו לא הכיר אותי.
הרבה זמן חשבתי על זה והבנתי שהייתי מוכן לעשות בשביל אנשים רבים דברים שבחיים לא היו עושים בשבילי, אפילו משהו קטן כמו ספר התנ"ך. רוב האנשים לא היו מסתובבים בכלל, ובטח שלא משאילים את ספר התנ"ך למישהו שהם לא מכירים.
לקחו לי כמה שנים בשביל להבין שאני נפגע מרוב האנשים מהסיבה הפשוטה שהייתי עושה בשבילם יותר משהיו עושים בשבילי. הייתי גם רגיש מאוד, אך לא רציתי להראות זאת. חשבתי שזה מביך, מביש, לבכות.
המטרה של הטקסט הזה הוא להדגים איך נפטרתי מהתחושות, אך לא הצלחתי להיפטר מהפסיכולוגיה, מהתפיסות שהביאו אותי להתנהגות הזו. אינני יודע איך שיניתי את דפוס ההתנהגות, אך יכול להיות שרק חשבתי ששניתי את ההתנהגות, כלומר- שיניתי את התפיסה שתופסת את ההתנהגות, אך ההתנהגות השתנתה. בכל מקרה, חשבתי ששיניתי את ההתנהגות וציפיתי לתגובות אחרות, אך המשכתי לקבל את אותן התגובות ולא הבנתי מה לא כשורה.
תגובות מסויימות של אנשים השתנו, אך נראה לי שזה קרה בגלל שינויים אחרים, ואסכם שבאופן כללי רוב התגובות נשארו אותו הדבר.
מכיוון שהתפיסה שלי על ההתנהגות השתנתה, אני חושב שהביטחון העצמי שלי השתנה, ולכן תגובות של אנשים השתנו. כשאני חושב על זה עכשיו, זה אפילו דיי מעניין, אם הייתי עורך ניסוי על כך. אנסה לתאר את זה בקצרה: בתחילה, ההתנהגות הכללית שלי לא השתנתה, אך הביטחון העצמי שלי החל לעלות קצת. הוא המשיך לעלות, וכמובן שזה מקרין החוצה- וגורר תגובות שונות מאנשים. בעקבות כך הבטחון העצמי שלי המשיך לעלות קצת, והייתי בטוח שההתנהגות השתנתה, שזה דבר שבעצמו גורם לעלייה בביטחון העצמי. חלק מהתגובות השתנו אך חלק מהאנשים לא הגיבו כפי שציפיתי, ולא הצלחתי להבין מה השתנה- עד שלא הסתכלתי אל עצמי: ראיתי שההתנהגות נשארה פחות או יותר אותו הדבר, ולכן התחלתי לחשוב.
עלו פה כמה נקודות מעניינות- כמה הביטחון העצמי משפיע על התפיסה של אנשים אחרים אותי, כמה הביטחון העצמי משפיע על פעולות שאנחנו עושים, כלומר- אותן הפעולות שאנחנו עושים בבטחון עצמי וללא בטחון עצמי. האם אפשר בכלל לשנות תפיסות כמו שיש לי ובעקבות כך לשנות את ההתנהגות, או שאנחנו יכולים לשנות רק את התפיסה שתופסת את ההתנהגות?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
