לפעמים זה נדמה כאילו כל העולם על הכתפיים שלי

בדרך כלל כשמדברים איתי על רוב, אני מדמיינת לי בראש המון אנשים, שלכולם מטרה משותפת, והם מוכנים לצעוק ולהלחם עבורה. אבל היום יוצא לי לראות רוב אחר, רוב אדיש, שלא אכפת לו כמעט מכלום.

אני יכולה להתקומם על הרבה דברים, על יתר החומריות, והשאיפה לנקר לכולם את העיניים, אבל זה לא יעזור לי כי גם אני קצת כזאת.

רגב וגולדווסר, החלטות קשות עומדות להתקבל בנוגע אליהם ויש מחיר שאנחנו אולי לא יכולים לשלם, אבל רוב הציבור מעדיף לשתוק, מעדיף להיות רוב דומם.

מתוך המכתב של תמי ארד: "כאב נמדד ביסורים".

תחזרו הביתה כי זה כבר באמת יותר מידי.