לפעמים זה נדמה כאילו כל העולם על הכתפיים שלי

העצב מוציא ממני כל כך הרבה דברים יפים שברגעים של אושר אני לא מסוגלת לחשוב עליהם, אני פחות מלנכולית בקיץ כי חם, והקיץ יוצר איתו בצורת של השראה. אבל כנראה שלא הקיץ הזה כנראה יהיה שונה. כשיגמרו הלימודים, (14.7 מועד ב' במתמטיקה זהו קו הסיום נכון לעכשיו) אני אמשיך את מה שהתחלתי לעשות, אמשיך את הספר, אמשיך לנסות להבין מה יקרה אחרי המוות.

בספטמבר סבתא שלי (מרוסיה) סוף סוף תגיע לארץ, אני מאד מתגעגעת אליה, ורוצה שתראה אותי ואת אחי.

מאיה, אני לא יכולה להסתכל על הבובות שלך, בזמן שבטלויזיה משודרת פרסומת של ילדה שרוצה לחיות כמוך, את לא היית צריכה למות.

זה שויטלי (שניהם) היו בארץ רק לפני כחצי שנה נראה לי הזוי, כמו חלום רחוק שנגמר ורק חפצים שנמצאים בבית מזכירים לי שפעם הם גרו לא רחוק מפה, בערך כשעה נסיעה.

יכול להיות שאני מתגעגעת?

אור.