For The Record, my Blog

פתאום כשעשיתי "שמור" ראיתי שבכלל הפעם האחרונה היתה לפני....

לפני שהייתי כלכך גיבורה (בעיני הסביבה) והתקשרתי.

אז כן, התקשרתי אליו.

הוא ענה (רק לשמוע את הקול הזה והרגשתי בבית)

הוא ידע מי זה מתקשר - לא טרח למחוק את הטלפון שלי...

שאלתי איך הבריאות והוא עדכן קצת פרטים, ושאל מה שלומי.

הקול שלי בשלב הזה קצת התחיל לרעוד. בעיקר כי באמת האמנתי שזה הולך להסתדר.

שאלתי אם יש מצב שאנחנו נפגשים לכוס קפה.

הוא שאל במה העניין, והבנתי, כמו ששערתי שעלול לקרות - שאני צריכה להגיד את מה שיש לי בטלפון, בלי להנות מהיתרון שהוא שוקע בעיניים שלי , נושם את הריח שלי ונמשך אלי כלכך - יתרונות שהטיעון שלי היה נהנה מהם אם הוא היה מתבצע פנים אל פנים.

הסברתי לו שזו פעם ראשונה שאני עושה כזה דבר, אבל אני מאמינה שהבסיס שלנו חזק והתזמון שלנו פשוט היה גרוע.

הוא קצת שתק (נראה לי כמו הרבה כמובן) ואז אמר שגם הוא פעם ניסה להחזיר מישהי שהוא רצה אחרי שזה נגמר.

ושהיא אמרה לו משפט: "כשהלב שלי נסגר אז אין דרך חזרה"  או משהו כזה... הציטוט לא באמת מדוייק חוץ מהקטע של הלב שנסגר.

הוא מיד תיקן ואמר שהלב שלו לא נסגר במקרה הזה. אבל הוא חשב על זה הרבה והתחבט הרבה - אבל הוא החליט.

הוא אמר שזה אולי לא יישמע אמין להגיד אבל הוא חושב עליי הרבה דברים טובים, הוא אמר שהוא טיפוס שחותך ונחתך - ואולי זה מה שדופק אותו בחיים אבל זה מה שהוא...

צחקתי.

הסברתי לו שאני צוחקת פשוט כי אני מתאפקת לא להתפרץ ולהגיד "נו !!!! אז אתה לא רוצה לתקן לך את החיים ?!"

כבר הבנתי שאין לי פתח פה לעוד סיכוי.

הבנתי כבר שהוא החליט וזהו.

עדיין לא הבנתי למה.

אבל כנראה שלעולם גם לא אבין.

פשוט צריך לקבל את זה, לקחת מתוך זה את ההבנה שיש בחוץ עוד אנשים כמו שאני רוצה - ולהמשיך לפלס את הדרך דרך כללללללללללללל אותם אלו שאני לא רוצה.

זו דרך מיאשת אין ספק, מתישה, ולא מתגמלת - אלא רק בסופה.

נקווה שסופה יגיע ממש בקרוב.

כמו שאמרתי למישהו בעבודה היום: אני לא רוצה להכיר בחורים. אני רוצה להכיר בחור אחד.   (... מיוחד...)

זהו, רק כי זה לא פייר לא לעדכן מה קרה עם הנסיך ההוא...

הוא עלה על הסוס ודהר מפה....  ועכשיו בין ענני האבק אני מנסה לראות את האופק, אולי איזו קרן שמש חמימה ומלטפת, אולי קשת בענן,או את הנסיך שלי האמיתי שכפי הנראה, בינתיים, הלך בדרך לאיבוד ...