בחיוך ובמציאה מתמדת :)
מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...
|
| 11/2008
 לא נכון!
אתם מכירים את זה שיש משהו שאתם לא רוצים לדעת?
ומצד שני- צריכים אותו.
כל כך.
ומשהו בכם מתחנן לעבור את טבילת האש הזאת, לקבל אותה, מתאווה לתחושת החופש הלא מרוסן הזה, מקווה שכבר יבוא...
ומשהו עוד חושב שיש עוד זמן, ולמה למהר? ויש עוד מה לעשות, ולחכות, ולחכות.
ולחכות.
ומשהו יודע שאין למה, ומשהו רוצה כל כך והמשהו הראשון מחזיר לו ששום דבר לא ישתנה, גם עוד חודש, אולי גם עוד שנה.
והלב לא רוצה לקבל החלטה, רוצה את המבחוץ הזה, שיוציא אותנו ממצב המטוטלת הזאת, שמתנודדת בריק במקום בגליצרין, ולא חושבת לעצור, עד אינסוף, עד שתבוא ההפרעה.
וההפרעה באה, היא תמיד באה בסוף.
לפעמים היא באה בצורת צמר גפן או נוזל המרווה ומרכך את ההפרעה, ולפעמים זה חפץ קשה שקוטע בבת אחת את התנודה.
והרבה פעמים, היא ממשיכה לפרפר, מתנודדת בתוך תוכה, ומתווברצת (זה איזה פועל שהמצאתי לויברציה. תחשבו מה שתחשבו.) עד הסוף.
והסוף תמיד מגיע, אולי תמיד כואב, לא יודעת, לא טובה בזה.
לא רוצה להיות טובה בזה.
אני חושבת שקיבלתי עכשיו מכה שהייתי צריכה לקבל מזמן, ובניגוד לכל מה שכתבתי למעלה, אני דווקא שמחה.
אני יודעת שזה טוב, שזו תחילתה של דרך.
חיכיתי לזה, ואני יודעת שכנראה שהגיע הזמן.
ועכשיו אני רק מחכה לשמחה הפנימית הזאת שתבוא, שאני אדע שעליתי על הדרך.
והיא תבא. בא תבוא. בואתבוא.
בע"ה.
אתם תפקידכם....
רק אור!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
