בחיוך ובמציאה מתמדת :)
מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...
|
| 7/2009
שני רגעים שמצחיק להזכר בשניהם יחד
והכותרת ארוכה כ"כ כי חשבתי הרבה ולא מצאתי ביטוי שנון לפוסט הזה שיכול לשמש כותרת.)
האירוע: בריתה לבת של בת דודה שלי
המיקום: אי שם בצפון, באולם אירועים קטן.
האירוע: אני אמא ובן דוד שלי (27, סטודנט לראיית חשבון) מדברים על לימודים ושאר ירקות.
אני: "אז יש אצלכם תקופת מבחנים עכשיו?"
הוא: "כן, יא אללה, שנה אחרונה" (במאמר לא מוסגר: איזה כיף לו!)
אני: "כן, גם אצלנו.."
הוא: "טוב נו, תסיימי ת'בגרויות..."
אני: ???
"אני כבר סטודנטית", הפטרתי ביובש.
המחמאה: לפחות אני נראית צעירה ויפה:)
תיארוך: יומיים אחרי האירוע הנ"ל
המיקום: הכניסה לאוני'.
האירוע: בדרכי לאיזה שעור/ תרגול, הבחנתי בבחור אובד. בירור להיכן הוא צריך הביא לליווי לבניין שהוא היה צריך (גם ככה בדרך שלי, והרווחתי מצווה)
אני: אז מה אתה לומד כאן?
הוא: במכינה.
אני: איזה יופי, למה?
הוא: מדעי המח.
הוא: את מרצה כאן?
אני: ???
"לא, אני סטודנטית..."
המחמאה: כנראה שאני מספיק אינטלקטואלית בשביל ללמד אחרים:)
עדיין שני המקרים האלה מסתובבים לי בראש, אני מנסה לחשוב מה הביא לשניהם.
ברור לי שאני נתפסת כקטנה במשפחה, אבל עניין המרצה ממש מוזר- גם אם הייתי מתרגלת הייתי צריכה להיות גדולה בשנה לפחות..
:)
רק אור!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
