בחיוך ובמציאה מתמדת :)
מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...
|
| 10/2009
 יש הרבה מה לספר
האמת שחשבתי על כמה פוסטים פה ושם, אבל תמיד המומנטום נעלם ואני מגיעה מרוקנת למסך המחשב, חושבת שאין לי על מה לכתוב.
באופן כללי- התחילה שנה ג', יש קורסים מעניינים, מרצה אחד שמדבר הרבה יותר מדי מהר,
קורס אחד שמאחד את כל הקורסים שאי פעם למדנו ופשוט עוזר להבהיר את המחשבה, קורס אחד עם מרצה שיודע יותר מדי טוב את החומר, וזה שהוא טען "אני מרצה, לא מורה" לא מונע ממנו לצאת מחוץ לכיתה בהפסקה ולצעוק: "חבר'ה! אנחנו מתחילים!"
מרצה אחד חייכן, שמנסה כמה שיותר להבהיר.. מרצה אחד שעוצם את עיניו כאילו נראה מתפלל, ומרצה אחד שמדבר כאילו החומר הוא חזרה על מה ששיננו בגן (הוא כל כך כל כך לא...)
מרצה אחד שמנסה להקנות לנו ערכים ואת הבהירות בשפה ובניסוח, אחת שנותנת לנו שעורים כי חשוב לה שנקרא במהלך הקורס, אחד שטען שהמבחן פתוח כי אלו עניינים שבנפש (וזה כל כך חייך אותי) וזאת שאני עוזבת את הקורס שלה לטובת קורס לא נודע, עדיין.
האנשים שלומדים איתי הם אותם האנשים פחות או יותר, ולכל אחד הציפיות שלו מהשנה הזו.
השבוע באו האחראים על המסלול שלנו לשיחת פתיחת שנה, כתמיד.
השנה הם דילגו על הקטע של: "זה קשה! זה קשה! תשתדלו לשרוד!! ונקווה שנראה אתכם שנה הבאה" (ההיסטריה וסימני הקריאה במקור) והסתפקו ב"אתם כבר ילדים גדולים".
ומסתבר שדווקא יש מה לעשות עם תואר (שני כמובן) במקצוע הזה. יש עתיד, אנשים!
אבל הם ממש חייכו אותי השנה, סוף סוף.
נקווה שגם בסוף השנה אהיה עם חיוך של סיפוק הקלה ושמחה על סיום התואר:)
הרבה הצלחה:)
בחיוך ובחיפוש מתמיד,
רק אור!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
