| 12/2009
גלעד.
אני רוצה את גלעד בבית.
בבתי הכלא בישראל יושבים מאוד ואלפי ערבים שהרגו בנו. הם בעצמם או על ידי כריזמה מטורפת ששלחה מאוד אחרים להרוג, להתפוצץ, לדקור, לרצוח אותנו.
לא משנה מי אנחנו- ימנים, שמאלנים, כהים, בהירים גבוהים או רזים. זקנים, צעירים, ילדים, נשים בהריון, חיילים שעוד לא התחילו את החיים. יהודים.
יהודים מול ערבים.
ואנחנו, כאנשים טובים, מתוך התנהגות נורמטיבית בעולם המערבי (מול העולם הערבי) הכנסנו אותם לבתים ובנינו גדר. קוראים לזה כלא, או בית סוהר, תלוי את מי שואלים.
אנחנו משקיעים בהם, ברוצחים הללו. אוכל, שתיה, טלויזיה, כל הערוצים. יש להם זכות לקבל עיתונים וללמוד באוני' הפתוחה ולדבר עם חברים מהעבר, ולפעמים להמשיך להסית טלפונית, אבל לא תמיד. אנחנו גם מאפשרים לחברים, למשפחה, לילדים שלהם לבוא ולבקר.
אנחנו לא חייבים.
יש כמה דרכים להקשות עליהם את החיים, על הרוצחים הללו, אלו שהם שם כדי שהם לא ימשיכו לפגוע בנו, ימשיכו להרים את קולם לרצח, להפיכה של הארץ הזו שלנו ללא בטוחה- אם תחזרו שנים בודדות אחורה- פיגועים בלב ערים, וקצת יותר אחורה- פיגועים על אוטובוסים בלב ערים.
כצעד ראשון ניתן למנוע מהם ליצור קשר על העולם החיצון- טלפונים ופגישות.
אחר כך ניתן קצת להקל על תקציב המדינה (ועל המיסים המטורפים שכולנו משלמים) ולדרוש תשלום מהמשפחה בעד החזקת קרוב המשפחה שלהם אצלנו. הרי אם היה בביתו, ודאי היו לו הוצאות.שוטפות- אוכל, שתיה, חשמל ומים.
ואם תאמרו שלו היו בבית היו עובדים- אני מזכירה כי ארגוני הטרור נותנים למשפחות משכורות-מענקים כל חודש כפיצוי על העדרם...
כמו כן- אלו רוצחים, ולא ראויים לתרבות. על תרבות- טלויזיה, כבלים,עיתונים ועל אחד כמה וכמה על לימודים אקדמאים- שישלמו.
לו תנאים אלו יתקיימו בוודאי שכל אחד שיצא למשימת רצח יחשוב פעמיים על העול הכלכלי שהוא גורם למשפחתו בהליכתו זו וכן על המחיר הנפשי- ילדיו שלא יזכה לראותם גדלים, הוריו ואהוביו.
כשאנחנו עכשיו מדברים על להחזיר את גלעד הביתה ובד בבד להחזיר את המרצחים האלה חזרה לביתם שלהם, לעיסוקם שלהם, עיסוק פוגעני כלפי המדינה שלנו- אני לא יכולה שלא לחשוב מה היה קורה לו היו מנסים קודם להפעיל עליהם הסנקציות המוזכרות מעלה, ולו מיעוט מהם.
ויכולנו עד עכשיו לנסות.
אני רוצה את גלעד בבית.
שיחזור בע"ה בריא ושלם בגופו ובנפשו לביתו במהרה ובשמחה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
