בחיוך ובמציאה מתמדת :)
מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...
|
| 1/2010
 סוף סוף
ארבע עשר שבועות חיכה המרצה שלנו לתנ"ך לאור פרות המזרח הקדום בשביל להראות לנו את היופי של הקורס שלו.
ארבע עשר שבועות שתהיתי לעצמי, ברגעים של שקט פנימי אצלו בקורס, איך יהודי מאמין וחייכן כזה יכול לדבר כל כך הרבה שטויות ולהשאר רציני.
והוא חיכה בסבלונות, שבוע אחר שבוע, כדי לגלות לנו את הסוד הזה.
למדנו על אחנאתון, על ממלכת חתי, על אנומה אליש. על כולם לא שמעתי עד הקורס הזה, וכנראה גם לא הייתי שומעת לעולם לולא הוא (לפחות באותם ההקשרים).
הוא, בחיוך הזה שלו, במבטא האמריקני שלו, בשפה המתורגמת סימולטנית מהמחשבה, אמר שהוא מקווה שלקחנו משהו מהקורס הזה, ושנבין שיש בתנ"ך שניתן להבין רק על ידי השוואה לטקסטים בסביבה.
כמו שאת ש"י עגנון צריך לקרוא מול אוצרות הספריה היהודית, יש מקום להבין את התנ"ך מול טקסטים שנכתבו באותה התקופה, או שמתכתבים איתה סגנונית.
יש עקרונות שאת הייחוד שלהם, לפחות באותה התקופה, קשה להבין מקריאת הטקסט בפני עצמו.
אתן דוגמא אחד קטנה- הקריאה בספר בראשית לא מאפשרת לנו לחשוב על מצב שבו האמונה היא בריבוי אלים. בפועל, זה היה המצב בתרבויות רבות בעולם.
הקריאה של "אנומה אליש" מול בראשית א' מאפשרת לנו להבין את יחידות האל (אל אחד ולא כמה שרבים ביניהם ומבתרים האחד את השני), שאיננו גשמי אלא משהו שהוא מעל הטבע (מול אלה שגופתה היא הרקיע עומד האל יוצר הרקיע- והוא יוצר במאמר את הדברים).
הקריאה מאפשרת לייחד את האמונה היהודית, שמתבטאת מאוחר הרבה יותר בהגדרת י"ג העיקרים של הרמב"ם.
נעלמתי, אבל לרגע לא שכחתי את המקום הזה.
תודה למי שקורא כאן, עדיין.
שיהיה לכל אחד ואחד מאיתנו הצלחה בכל, בשמחה, בטוב.
בשורות טובות!
רק אור!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
