בחיוך ובמציאה מתמדת :)
מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...
|
| 2/2010
עדכון של רגע
אני כל כך עייפה מהיום הזה.
השעורים המחשבים שלא הסתדרו, החיים שלי, אנשים שאני מכירה והבנתי שבעצם לא באמת.
חברים שהם לא שלי, שלום שלום.
והשעורים במחשבים שפשוט לא נגמרים ומחר המבחן, אללי.
לא למדתי אליו, רק קימפלתי את עצמי לדעת.
כואב לי הלב, ואני יודעת שזה יעבור כשאני כבר אגיש את הגועל נפש הזה, שהוא התרגיל הכל כך לא גמור במחשבים, רק כשאני אדע שסיימתי עם זה.
אס"ק, אבל לא בצורה הטובה- לא ברוממות רוח על כלום אלא בעצבים שיכולתי כל כל הרבה יותר.
ועכשיו נכנסתי לבלוג לראיתי שיש כבר 7800 ומשהו כניסות, זה הפתיע אותי.
עבר הרבה זמן מאז שהייתי עוקבת אחרי המספר הזה בציפיה שיעלה, כל כך הרבה מים עברו בירדן (והלוואי והיו עוברים יותר) .
כמה שבנ"א משתנה, עברו כבר כמעט חמש שנים.
חמש שנים שאני כותבת בבלוג הזה, הוא מלווה אותי ברגעים טובים ופחות טובים, שהיו פחותים מהרבה המטובים.
עברו עליי חמש שנים של התבגרות, של צמיחה, של הבנה מי אני ולאן אני הולכת, שנה של תיכון (אפילו שנה וחצי), שנת שירות מלאה באווירה ושנתיים וחצי של תואר ראשון, בהם סיפרתי על חוויות טובות, קורות רוח מקורסים וסיפורים שהרימו אותי מעלה מעלה ותרגילים או מבחנים שלא חייכו אותי יותר מדי.
היה לי כיף לכתוב פה, אני מקווה שלכם היה ועדיין כיף לקרוא.
תודה לכם, על שאתם פה, שזה מעניין אתכם (או כך אני לפחות מקווה..) ושזה שאנשים קוראים פה גורם לי להבין (או לפחות לחשוב) שהחיים שלי הם לא סתם בנאליים:)
זה לא פוסט סיכום, אני לא מפסיקה, מקווה שה' יעזור לי להמשיך ולכתוב פה עוד שנים ארוכות, שאזכה לספר כאן על טקס קבלת התואר, על אירוסין,חתונה וילדים. שאוכל לכתוב פה על העבודה שתהיה לי, על ספרים שאוהב, ועוד חמש שנים אכתוב כאן כמה השתניתי לטובה בחמש שנים שעברו..:)
אני רצה לבדוק איך אפשר להציל את ציון התרגיל שלי בתקווה להציל את הממוצע:)
רק אור!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
