| 3/2010
סמסטר חדש.
סמסטר חדש תמיד טומן בחובו חוויות חדשות. תמיד יש משהו חדש לגלות, להכיר- על עצמי ועל הסביבה.
ותמיד, אבל תמיד, הכמה שדבועות הראשונים של הסמסטר יוקדשו להסתגלות ולשעורים/תרגולים שלא מתקיימים, ונותנים תחושה של עוד קצת חופש.
בשבוע שעבר, לדוגמא, התחלתי את היום עם שעתיים יהדות, קורס על עיצוב בתי מגורים- משהו מגניב לגמרי. במהלך ההרצאה המרצה הזכיר את ויטרוביוס, אחד האדריכלים בתקופות הקדומות, והמפורסם בעיקר משום שהעלה את כל הידע העצום שהיה לו על בניית בתים ועיצוב פנים וערים על הכתב.
ממליצה בחום למי שמתעניין בתחום- זה פשוט לא ייאומן כמה שהיו עובדים קשה על התכנון! החל מטוואי השטח וכלה ביצירת הלבנים מהחומר הנכון (תלוי באזור הבניה, אלא מה?) וייבוש איטי שלהם משך שנתיים (!).
בקיצור, אז בסוף ניגשתי ושאלתי משהו לפי מה שקרתי אצל ויטרוביוס ולא הסתדר לי עם ההרצאה, והוא אמר שאני צודקת.. אני לא יודעת מי היה יותר סמוק-הוא, על שמישהו ידע מספיק כדי לשאול שאלה שמצאה סתירה בין דבריו על הספר לספר עצמו, או אני, מהפחד שהבכתי אותו...
אח"כ היו שעתיים חלון, ואני ואר"ל התכוונו לקנות אוכל וללכת לאיזו מזכירות. כשיצאנו מהסופר פגשנו איזה בחור שלמד איתנו, והם התחילו לדבר. ישבנו לידו בדשא, ממצמצים להנאתנו ממזג האוויר הקייצי להחריד.
לאט לאט הם התחילו לדבר על מוסיקה קלאסית ועל היצירות שכל אחד מהם אוהב, ולדעתי קצת להתחיל האחד עם השניה... העדפתי פחות להתערב, ואכלתי את הכריך שלי בשתיקה, נהנית לראות את המשחק האינטלקטואלי הזה אל מול עיני.
מאוחר יותר הצטרף אלינו אש"ט, ששאל עד כמה הוא מפריע הין אחת לעשר (אפס). מהר מאוד הוא הבין שאר"ל והבחור בשיחה סגורה, מה שנתן לנו פתח להתחיל לדבר על מה שתמיד מעניין אותי לדון- יהדות ודרכיה.
אז דיברנו קצת על הגיבוש של היהדות, התפיסה שלנו את המצוות ובכלל, ועל הטקסטים שכיום נתפסים כמתווי דרך ביהדות של היום. אח"כ עברנו לדבר על חסידויות ועד כמה כיום יש צורך במוסד הזה (שאש"ט טוען שהוא המרכזי ביהדות כיום). אני טענתי שיש גם את הדרך של איש האמונה הבודד, והוא טען כנגדי שמעטים הם האנשים שמסוגלים לחיות כך, כמו הרב סולובייצ'יק ופרופ' ליבוביץ'.
אני, אגב, עדיין לא השתכנעתי.
אחר כך דיברנו על מהות האמונה, ועל היותה נרכשת או קיימת. אש"ט טוען שהיא נרכשת, ושזה משהו שגדלים איתו, למעט בודדים שיכולים פתאום להבין שיש אמת אחרת (כמו אברהם אבינו). לי קשה עם התפיסה הזו, אבל אני מבינה שיש בה משהו נכון.
אחר כך הגיעו ארבע שעות של קורסים שחיכיתי להם כל התואר, והתגלו כלא מצדיקים את העניין.
השעתיים הראשונות (והם היו באמת שעתיים, ולא שעה וחצי, כמקובל במקומותינו) היו מגניבות איכשהו, עם עניינים חדשים ותפיסות מעניינות את המציאות, אך השעתיים שלאחר מכן היו בעיקר ניסיון עיקש להשאר ערה למרות מה שהלך שם על הלוח (בעיקר כלום מעניין).
סמסטר חדש, שבע"ה יהיה אחרון לתואר הזה, מקווה שאצליח בו במיוחד ואקבל ציונים טובים שישמחו אותי ויאפשרו לי לעשות כל שארצה עם התואר שלי בע"ה:)
אני חושבת שמזמן לא הארכתי כל כך בפוסט, איזה יופי.
יוצא לי לאחרונה הרבה לרצות לכתוב פה ולספר, ויש לי גם קצת מוזה, אבל לא תמיד יוצא.. חבל.
בשורות טובות, אנשים!
רק אור!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
