| 6/2010
 ניווט אדלריאני-היעד שמחה
נתחיל מהסוף:
זה היה ממש טוב!
פגשתי אנשים נחמדים שמדברים גם עם זרים, הייתי בהרצאות מעניינות, הכרתי מקום חדש, הכרתי קצת יותר את מכון אדלר (עוד מקום שאי-פעם אלמד בו בע"ה) והרחבתי את מעגלי השמחה שלי.
חזרתי הביתה בהחלט מרוצה ומלאת חוויות.
אז תודה ישרא, ובפירוט: תודה לאילנה ולצוות ישראבלוג שנתנו לי הזכות להיות שם (דרך פוסט בישרא-בלוג ספיישל ) ותודה למכון אדלר על ההזמנה.
הכל התחיל כשקמתי בבוקר, מוקדם מהצפוי ונסעתי לכיוון גני תקווה. הגעתי ברגע האחרון בעקבות מוות בטרם עת של האוטובוס בפאתי פ"ת, התפקדתי, קיבלתי תוכניה ופולדר ונכנסתי לאולם בו ריכוז האדלריאנים היה גבוה באופן צפוי בהחלט:)
בתחילה נאמו המנכ"לית ויו"ר הועד המנהל. הראשונה התייחסה למסע שנעבור באותו היום כGPS, מעין מצפן שמראה כיוון, השני דיבר על הגישה האדלריאנית ועל מציאת המקום המתאים של כל אחד בחברה. הוא נתן דוגמא של כמה אנשים שעולים במעלית יחדיו ושותקים. הם לא נחשבים חברה, אלא אם המעלית נתקעת והחבר'ה מתחילים לתקשר, כל אחד מחפש את עצמו ואת המקום שבו הוא יכול לתרום לחברה באנסמבל שנוצר.
הנאומים היו תמציתיים ומעניינים, והיוו בסיס מעניין לנושא.
לאחר מכן הופיעו רביעיית זמרה בשם צ'צ'קס. ארבע בחורות שעמדו על הבמה ושרו א-קאפלה את מיסטר סאדמן (בקישורים המצורפים תוכלו למצוא גרסה יותר ישנה ופחות עוצמתית) כך שלא נותרה נפש לא-שמחה אחת בקהל.
גולת הכותרת של הכנס היה בהרצאה של פול ראוסמן, בנושא הדרך לאושר-המפה האדלריאנית.
הוא דיבר על הבסיס לפסיכותרפיה והסביר על מהות התחושות אושר ואי-אושר. היתה לו הגדרה מעניינת למושג שמחה: "שמחה היא מה שאנו מרגישים כאשר העולם מתנהג כפי שראוי לו לנהוג, או כפי שאנו חושבים שראוי לו לנהוג". (התרגום חופשי שלי, ההרצאה ניתנה באנגלית.)
הוא דיבר על התפיסה ההוליסטית של אדלר, ופירק את האדם לגורמים: תחושות, מעשים ומחשבות. מה שגורם לאדם לפעול זה המאורעות שהוא נקלע אליהם.
(דילגתי כאן על מהלך מחשבתי שלם. אם יהיה עניין בקרב הקוראים שלי אני אשמח לכתוב אפילו את כל ההרצאה:))
בסופו של דבר, האדם מגיב למצב נתון בדרך שתביא אותו למצב של אושר לדעתו. זה יכול להיות ע"י כעס, בכי, בריחה, אך המטרה היא ליצור תחושה טובה אצל האדם.
כלומר: רגשות שליליים הם אלה הנותנים לנו מוטיבציה לשנות את המציאות כך שנרגיש טוב.
ראוסמן טען שאין אדם שמרגיש כל הזמן אושר תמידי ("אתם כולכם לא עצובים כרגע, אך האם למישהו מכן מתחשק לצאת כרגע במחול?" שאל את הקהל) יש לכולנו רגעים שאנו מרוצים ושלא מרוצים.
למעשה, ע"מ לחיות כראוי עלינו לשים את שומת לבנו על כמה נקודות:
*היחס לאחר: דאגה לקהילה, אכפתיות, קשר עם החברה-נותן לאדם תחושה טובה ועוזר לעודד אחרים ("לסייע לאדם המדוכא לחגוג את נוכחותו בנוכחותך").
*הבחירות בחיים:גרועות, פחות גרועות וטובות. המטרה היא להמלט מהגרועות.
*משימות חיים- למנוע עצב ולהגדיל שמחה.
*בעבודה: נהיה בטוחים בעצמנו, עצמאיים ואחראים לתפקידנו, וכך גם נוכל לבטוח באחרים.
*בחברה: כדי שיהא לך חבר, אתה צריך להיות בעצמך חבר.
*ביחסים: להיות שם, להבין ולבטא את רגשותינו.
*טיפוח עצמי: האדם מתמודד עם מה שהוא יוצר, האדם צריך ללמוד לעודד את עצמו כשיש מצבי קיצון או כשלון, הקורים לכולנו.
*שאלות הרות גורל: מי אני, לשם מה אני חי? אדם צריך להבהיר את השאלות לעצמו ע"מ לדעת מהיכן הוא בא ולאן הולך.
ההרצאה היתה מקסימה, ראוסמן איש לבבי ומצחיק, והיה כיף להקשיב לו.
אחרי ראוסמן הופיעו שלומית וייסמן ויחיאל חסון במופע נגינה ופלמנקו. אני חייבת לציין שפלמנקו אינו כוס התה שלי (יש לזה ביטוי עברי תקני?).
בשלב הזה היתה הפסקה עם ארוחת בוקר, מכרו ספרים על אדלר ושיטתו וראוסמן חתם על ספר הילדים החדש שלו.
סדנאות חלק א':
הייתי בהרצאה של דבורה עידן בנושא "אך למגנט שמחה לחייך?"
במוטו של עידן להיות שמח זוהי זכות ומצווה.
אני לא יודעת עד כמה היא הייתה שמחה מזה שאכתוב את עיקרי תורתה, אז בקצרה ובאופן לא ספציפי:
המטרה היא לבחור בשמחה פנימית, אמיתית, שלא תלויה במציאות. זוהי דרך לחיזוק,העצמת ופיתוח האדם והשפעה על הסביבה.
הבסיס לכך, אליבא דעידן, הוא הבנה כי האל רוצה בשמחתנו ואמונה כי רצון מסוגל להביא מציאות. המחשבה היא עוצמה יצירתית שמביאה את האדם לפעול. היא טוענת שיש לחשוב בצורה נקיה על המציאות, ללא סיווג לטוב ולרע, ותמיד לחפש את הצעד הבא בדרך למטרת האדם: להיות אדם יצרני, אך לא תחרותי.
הדרך לכך היא ייצור כח רצון, הכרת תודה ותרגול מתמיד של פעולות, כי הן היוצרות שמחה מתוך סיפוק.
וכמובן לחייך, ולאט לאט השמחה מחלחלת והופכת אמיתית.
ההרצאה היתה נחמדה. למעט רגע-שניים שבו זכתה המרצה לאנטגוניזם, הייתה אווירה טובה. אנשים יצאו בחיוך מההרצאה, וה"חומר הנלמד" היה יעיל.
סדנאות חלק ב':
נכחתי בהרצאה של רועי בן טולילה ורננה שנלר הירש, בנושא נכס החסרון כמנוף ליתרון.
קצת קשה לסכם את עיקרי ההרצאה, שהייתה למעשה אוסף של מגוון דוגמאות מהחיים על מימוש התפיסה האדלריאנית בחיים, ועל הפיכת מצב נתון פחות מבחינת מציאות למצב בו יש לאדם חוזק ושליטה, והסתכלות על המצב מעמדת כח.
הם התחילו בסקירה התורה האדלריאנית בקצרה (אין אובייקטיביות,המטרה היא תחושת שייכות-דרך תרומה ודרך שייכות.)
בהמשך דובר בסדנה (על ידי דוגמאות מעולם כדורסל הנכים, שבן-טולילה חלק ממנו) על מציאת המקום של כל אדם בקבוצה, ועל האומץ שלא להיות מושלם.
לפי בן טולילה, יש קשר ישיר בין התנהגות הספסל לתוצאות- כאשר גם הצופים מן הצד משתתפים ומרגישים חלק, למרות שאינם משתתפים, הדברים משפיעים על התוצאות.
לבסוף דובר על כוחם של הצעירים בחברה, ועל יתרונם.
היתה הרצאה נחמדה ומלמדת, רועי ורננה נעימים ומדברים בגובה העיניים.
סיום הכנס:
מופע הבלתי אפשרי-אפשרי מאת ירון קימור.
המטרה המוצהרת של קימור הייתה להציג קבעונות חשיבה ולהציג דרך חשיבה אחרת שניתנת לאימוץ, תוך מתן דוגמאות מכל תחומי החיים אך בייצוג של קוסמות.
ההרצאה היתה מצחיקה מלווה בדוגמאות מוחשיות שעזרו לנו להבין את הקבעון המחשבתי שכולנו נמצאים בתוכו מאז גיל שמונה, על חוסר הגמישות הזה שלעתים אנו משלמים עליו, בלי לדעת שיש בררה אחרת.
הייתה לו הגדרה מעניינת ומנחמת למושג הנסיון: מה שרכשנו כאשר משהו קרה שלא ע"פ הנסיון.
ההרצאה הייתה מהנה מאוד, וגלשה מעבר לתכנון המקורי בעקבות בקשת הקהל (וקימור בעצמו, שטען שלא יספיק הכל ועודד למרד מצד הקהל..:))
מאד נהניתי, ואני בטוחה שגם כל שאר הנוכחים.
לטובת מכון אדלר אני חייבת לומר שהאנשים היו טובים ופתוחים, והיה נעים למרות שלא הכרתי אף אחד.
תודה מכון אדלר, תודה לצוות ישראבלוג (ולאילנה, שהמייל ששלחה אודות זכייתי בכרטיס שמח אותי כמו שמזמן לא שימח אותי מייל)
אני אומרת מראש: אם תחלקו כרטיסים בשנה הבאה- אני מעוניינת.
למי שמתעניין, הנה קישורים נוספים:
תוכנית הכנס המלאה, כך שתוכלו לראות אילו הרצאות היו במקביל לאלו שכתבתי אודותיהן
אתר מכון אדלר
מי היה אדלר? מתוך ויקיפדיה
Mister Sandman - The Chordettes - אזהרת קול באשה, למקפידים
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
