במסגרת סמינריון אחד שיש לי אנחנו צריכים לקחת איזה סיפור אגדה. אז סיפור האגדה שלי כתוב במקור בארמית בגמרא (זה לא מפתיע אף אחד, אני יודעת), אז בסדר, בשביל זה אפשר, כמו בייניש בלאי לפתוח שטיינזלץ ולקרוא את התרגום. אבל מה עושים אח"כ, כשצריך לתרגם את מנורת המאור?
אז הייתי בחפיפה עם מישהי בעבודה שהתחילה להרים טלפונים לבעלה, אחיה ואבא כדי לנסות לתרגם את העניין. לא עבד.
הרגשנו נורא. היא הגדירה את זה ממש כנכוּת.
אז צריך עכשיו ללמוד ארמית (כתבתי גמרא מקודם. פרויד?).
אני חושבת שאחת הדרכים היא פשוט ללמוד שנים מקרא אחד תרגום. אז התחלתי בזה.
שבת שעברה פתחנו את חומש שמות, אז ניצלתי העניין. ספר שמתחיל בסיפורים זה אחלה בשביל להבין ארמית ברמת קרוא (נו טוב, אם אני אתחתן עם איזה בייניש כבד אז אולי גם דבור).
הבעיה היא שלא בדיוק היה לי מושג אין לעשות את זה.
החלטתי, בגלל שיש כאן שנים במחיר אחד (פ"ש וגם ארמית) לקרוא פסוק, ואז אונקלוס, ואז את הפסוק שוב, ואז גם את חבר שלו.
זה לא כ"כ מסובך, אבל מצריך וירטואוזיות עיניים:)
מה שרציתי בעיקר לומר זה שזה מגניב לגמרי. זה גם כיף, אפילו שבהתחלה זה היה נראה לי כמו סינית, ובשלב מסויים אני גם הבנתי למה זה נקרא כפשוטו "תרגום". ואיכשהו, זה גם מאפשר להבין ולזכור יותר טוב מה היה לפני מה ומה בא אח"כ ואת הפרטים הקטנים. אולי כי חוזרים עליהם שלוש פעמים, אולי כי יותר מקפידים על כל מילה.
אז אני ממש מרוצה מכל העניין.
בע"ה שאזכה עוד כמה שבתות לכתוב כאן שהתמדתי את כל ספר שמות.
שתהיה לנו שבת שלום, שבת של שמחה והספקים ואושר.
המון הצלחה לכולנו בכל אשר לנו ושתמיד נשמח.
בשורות טובות!