בחיוך ובמציאה מתמדת :)

אבל שוב זה על הגבול שבין אישי לבין ציבורי, בין משהו שהייתי מספרת ובין משהו שלא הייתי מעיזה.

ממה הפסאודו-פחד הזה, שגורם לי לא לכתוב כאן?
נניח, בסיפור הזה שאני רוצה לכתוב יש חשיפה (מי ישמע) של שמי הפרטי, אותו אני משתדלת שלא ייחשף בבלוג.

מצד שני- זה חלק ממני, אז מה עושים עכשיו?

מצד שלישי- מה, בגלל שזה עם שמי הפרטי אז מקומו בפייסבוק? שם אני משתדלת שלא יהיו יותר מדי הלכי-נפש שלי...
מצד רביעי- הסיפור לא מובן בלי השם שלי, ואז מה זה ייתן לי אם אני אפרסם אותו כאן?

(ובעצם: אתם גם לא יודעים [לפחות מהבלוג] מה אני עושה השנה, כי זה עלול להיות אווטינג מטורף אם אתם מכירים אותי איכשהו משם, ואז בעצם מה העניין כאן? אוף.)

אני לא רוצה להפוך את הבלוג לפרטי, לא רוצה להגביל, אני בעד שוק בלוגים פתוח.
ומצד שני- זה ברור לי שאם אנשים שאני מכירה יקראו כאן זה יהפוך לפייסבוק על פוסטים, וכמות הפוסטים האמיתיים תשאף לאפס (אפילו במה שאני כותבת עכשיו אני מרגישה כנה אתכם, הקוראים, מה שלא יהיה במקרה שאותו אני מזכירה לעיל.)

מה עושים? הצעות ייתקבלו בתודה מוחלטת!

פסח כשר ושמח, אנשים יקרים!

רק אור!