בחיוך ובמציאה מתמדת :)

לאחרונה, גם בעקבות ספר שקראתי (פחות זה הרבה יותר של בבוטאה) וגם בעקבות מחשבות שהיו לי לאחרונה, החלטתי לעשות סדר בתיבת הדואר החדשה של הבלוג.
פעם-פעם, המייל האישי שלי היה המייל של הבלוג, ולא היה אכפת לי. אחרי שהפרו הפך לפרוץ וכל אחד יכל לראות מי מנוי אליו, ביטלתי את האפשרות הזאת ופתחתי מייל חדש לדמות הבלוגרית.

מה שכן, עם הזמן צברתי עוד ועוד בלוגים שאני מנויה עליהם- הספירה האחרונה הגיעה למשהו כמו אלף פלוס-מינוס. כמובן שזה מטורף ואני לא באמת מסוגלת לעקוב אחרי זה אז אני נכנסת רק למי שאני באמת מכירה או מחבבת (לאו דווקא אישית- מספר הבלוגרים שאני אשכרה מכירה הוא אחד- ז"א אחת.:)), או שבא לי לראות מי הכותב ומה התרחש.

אז אתמול התחלתי במיון בתיבה. כמובן שאני סנטימנטלית בגרוש אז אני לא מסוגלת לזרוק אותם לפח האשפה הוירטואלי, אלא להעביר אותם לאיזו תיקיה נידחת. שיחקתי קצת עם ההגדרות של הדואר כדי שיהיה לי נח ולרגע שמתי לב לאיזה משהו: מספר ההודעות שהיו לי בדואר הכנכס היה בשלב מסויים מעל 8000, והמיילים שלא נקראו- 5000 וקצת. לא היה אכפת לי שלא קראתי, אבל מה, אני באמת נכנסתי ל3000 ומשהו קישורים? קראתי מעל, נניח, 2000 פוסטים ו-1000 תגובות (בכל ישרא, לא לבלוג שלי...)? זה פשוט מטורף.

מדהים כמה שאפשר לבזבז את הזמן, להוציא אותו על עוד רגע ועוד רגע של "רק לקרוא את זה.." ו"רק להגיב לזאת.." ופתאום אתה מגלה שהקדשת תשומת לב למעל 3000 אירועים.

האמת? אני ממש מקווה שצמחתי מכל המעורבות הבלוגיספרית הזאת. אולי אני מכורה, אבל זה לא אותת לי להפסיק, אלא פשוט לשים לב יותר לדרך שבה הזמן מתקדם- לאט ומהר בו זמנית.

עבדי הזמן עבדים הם, רק עבד ה' לבדו הוא חופשי.

שבע"ה נדע לנצל את זמננו בתבונה,
אני.

(לאחרונה הבנתי שהדרך הכי טובה באמת להצליח השנה היא להתנתק מכל מדיה ולהתחפר בספרייה עם הבלוק הצהוב שלי עד שיהיו לי 150 דפים. אה, וצריך שיהיה בהם גם תוכן:) בע"ה שאצליח.)