בחיוך ובמציאה מתמדת :)

זה מה שאני צריכה. זה מה שאני צריכה, זה מה שאני צריכה.

בצומת מתחת לבית פועלים הפועלים של העיריה וצובעים מחדש את הצומת. גלופה-צבע- הזזה, גלופה-צבע-הזזה.

מחר, כשיעורו האנשים,הם לא ידעו להסביר מה בדיוק השתנה בצומת, משהו התחדש.

אני כל כך צריכה את ההתחדשות הזו, את השינוי הזה,  את המעבר הזה.

אני רוצה ללמוד משהו חדש אבל אני כבר עייפה.

(כן, אני יודעת: 1 וחצי ואני ערה כבר מעל 15 שעות וכמעט כל בן אנוש היה עייף בתנאים האלה)

בטלויזיה הערה כדי שארגיש ביחד כדורסל של אולימפיאדה.

חשבתי לאחרונה על היוונים באולימפיאדה המקורית- מה הם היו חושבים על מה שנהיה מהכינוס של האתלטים מאז ועד היום.

התחדשות, התחדשות.

אחרי החגים יתחדש הכל?

לא, הכל יתחדש כבר עכשיו, כבר עכשיו.

כי אם אני לא אעשה את זה, ועכשיו, מי כן?

חשבתי קצת ורציתי לשתף אתכם: האמת שאני רוצה אולי לסגור כאן. חשבתי לעשות סדרת פוסטים בעקבות "מסילת ישרים" שתסתיים מתישהו לקראת ה'תשע"ג. בינתיים לא עשיתי את זה (למרות שהפוסט הראשון בטיוטות), אולי אעשה, אולי גם בלי קשר לסגירת/אי-סגירת הבלוג.

(נ"ב: סגירה הבלוג= הפסקת כתיבה, לא מחיקה.)

אתמול חשבתי אולי להתנתק בכלל מכל מה שוירטואלי, מתחיל להרגיש לי קצת אובר-התעסקות, נהיה לי קצת קשה עם העולם הזה שאני חלק כ"כ גדול ממנו כל כך הרבה זמן. אבל האם באמת אוכל להתנתק? זה נורא מפתה לכתוב פוסט על תהליכי ההתנתקות:)

אני הולכת לנוח קצת, כבר עשרים לשתיים.

לילה טוב שיהיה לכולנו, בשורות טובות בקרוב.

אוהבת,

אני.