בחיוך ובמציאה מתמדת :)

וְלָמָּה הִיא נוֹשֶׁכֶת אֶת שְׂפָתֶיהָ

וְלָמָּה הִיא לוֹטֶשֶׁת אֶת עֵינָהּ

בִּזְמַן שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת מְחֻבֶּקֶת

עִם הַבָּחוּר שֶׁמְּחַבֵּק אוֹתָהּ

כלומר, יש לה בחור, שהוא מחבק אותה ("ורוצה תמיד להיות איתה" כפי שאומר המשורר), אבל היא נושכת את שפתיה - מכעס, מאכזבה, מרעב? והיא לוטשת את עיניה - האם איבדה משהו? הים היא מחפשת חנויות גלידה? ולמה חוזר ואומר המשורר שמי שמחבק אותה הוא זה שמחבק אותה? מה הרווחנו מכאן? מה נפקא מינה? מה למדנו?

וְלָמָּה הִיא שׁוֹלַחַת אֶת יָדֶיהָ

כְּאִלּוּ מְמַשְׁמֶשֶׁת בָּאֲוִיר

כְּאִלּוּ יֵשׁ כַּפְתּוֹר שֶׁאִם תִּלְחַץ בּוֹ

יִפָּתַח הַשַּׁעַר אֶל הָעִיר

היא שולחת את ידיה - אבל לא נוגעת בו. הוא שם, מחבק אותה, ידיו סביבה, והיא זו שנוגעת באוויר, מחבקת את הבלתי-חביק, ממששת את הבלתי ממומש, מחפשת את הדלת לשער לא נראה.

כְּאִלּוּ שֶׁהָעִיר בֶּאֱמֶת צוֹפֶנֶת

סוֹדוֹת וּמַמְתַּקִּים נַעֲלָמִים

כְּאִלּוּ יֵשׁ בַּחוּרִים כָּאֵלֶּה

אַךְ יֵשׁ גַּם סוּג אַחֵר שֶׁל עֲלָמִים

מה יש בעיר הזו, שהם מסתובבים בה? מה יש שהיא לא יכולה לראות עכשיו, מחובקת איתו? מה מתוק ונעלם ממנה?
האם זה בחור אחר? האם זה "זן אחר" של בחורים? האם יש באמת זנים של בחורים? (הערת ביניים: יש, אבל זה לפוסט אחר).
וגם אם יש "סוג אחר של עלמים" - למה המשורר רומז שאין באמת? האם היא מחפשת אחרי הבלתי קיים? אחרי הבלתי אפשרי? אחרי הבלתי ניתן להשגה?

וְלָמָּה הִיא נוֹשֶׁמֶת אֶת שָׁדֶיהָ

וְלָמָּה הִיא בּוֹלַעַת אֶת רֻקָּהּ

כְּאִלּוּ הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִפְסִידָה

אֶת הַמָּנָה הָאַחֲרוֹנָה הַמְּתוּקָה

וזה בית מעניין, כי בבית הזה הבחור "שמחבק אותה" בכלל לא נמצא. כאילו עברנו איזה מהפך שמהבחורה ש"הבחור מחבק אותה" הפכה לבחורה שנוגעת, שמחפשת, עכשיו היא עומדת מול עצמה, מול התחושות שלה, מול האמת שלה. הבחור לא שם (למרות שפיזית הוא כן נמצא, ולכן ההעדר שלו עוד יותר מודגש!) והאכזבה, היא נוכחת. היא נוכחת, חמוצה. בהחלט לא מנה מתוקה.

וְלָמָּה הִיא הוֹלֶכֶת מְחֻבֶּקֶת

עִם הַבָּחוּר שֶׁמְּחַבֵּק אוֹתָהּ

בִּזְמַן שֶׁהִיא נוֹשֶׁכֶת אֶת שְׂפָתֶיהָ

בִּזְמַן שֶׁהִיא לוֹטֶשֶׁת אֶת עֵינָהּ

ויש לנו כאן בית מתהפך (זו לא ממש הגדרה ספרותית כמדומני) - הבית הראשון חוזר עם שינויים, ושוב יש לנו חזרה לחיצוניות, לתמונה הזו של הבחורה שהבחור מחבק אותה, ואנחנו נשארים עם העיניים שלה, שמסתכלות ומחפשות.
ורק כאן יש הבעת עמדה של המשורר - למה, למען ה', היא הולכת מחובקת? למה? הוא הרי לא "הוא" הוא לא מושג האהבה שלה, אז למה היא נותנת לו לחבק אותה? ועולה מעל כל זה השאלה: מה הוא בשבילה, והאם בכלל יש דרך להמנע מהמציאות הזו שהיא נמצאת בה.


תהיתי לעצמי אם ההליכה הזו עם תחושת היד המושטת באוויר היא לא הכרחית באיזה שלב של דייטינג. האם בסופו של דבר המחשבות על ההוא, וההוא השני, ואולי גם השלישי. ותחושת היד המרפרפת בכל המקומות רוויי הזכרונות מכל מיני מפגשים עם בחורים שלעתים נראה כאילו כל. אחד. מהם. הוא סוג. של. עלמים.

אני תוהה לעצמי אם בסופו של דבר אתה בסוף מוצא ומחליט ומבין שזה, מצאת, הגעת, ופתאום המקומות מנדפים מהם את זכרונות העלמים מהסוג האחר, כאילו פתאום הכל הופך להיות סביבו, ומולו, ואיתו, ורק איתו. האם ישנו סוג של עלמים שמשכיח את כל הסוגים האחרים.
 

* Cavoli riscaldati ביטוי באיטלקית שפירושו - ניסיון כושל להחזיר אהבה ישנה שאיננה עוד. מילולית: כרוב מחומם.