לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

בחיוך ובמציאה מתמדת :)


מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...

כינוי:  רק אור!

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2005

תם השרב הגדול, השמש רד לים הכחול...


המון זמן לא הייתי כאן.
בניגוד לשמועות שמספרות על רדתי לגוש או עלייתי לצפון השומרון (שהן אינן נכונות בעליל, אגב..) דווקא עליתי לרמת הגולן, וזה היה שלשון, כלומר ביום ראשון.

בעירנו הקטנה והיפה קם לו אדם אחד עם חזון.
אדם שהחליט ביום אחד לקום ולעשות מעשה.
ואז הוא עשה את זה-
הוא הקים מעין סוכנות לטיולים יומיים ברחבי הארץ הקדושה והקטנה שלנו.

אז ביום ראשון לקחנו את מטלטלינו ונסענו. לצפון.

אני חייבת לציין- יש לנו ארץ יפה.
עם כל הבלאגן של ההתנתקות שכחנו דבר מה יש לנו- ויש לנו ארץ מהממת. אני לא מדברת על נוף מסויים, אלא על הכל, כמכלול. יש לנו ארץ שיש בה פשוט הכל, פשוט צריך לפקוח את העיניים.

אגב, בדרך, שמתי לב למשהו שכבר מזמן רציתי לכתוב עליו פוסט. שמתם לב שכמעט בכל כביש בארץ יש שלט שמורה על "יציאה"?
מישהו פעם נסע בדרך הזו? לאן בדיוק היא מובילה??? צריך לבדוק את זה מתישהו, ורק יש לקוות שלא למצוא עצמנו בשטח הרשות, כאקט מחאה של יציאה ישירה מהעולם הזה...

אותו אדם בעל חזון (וכו' וכו'..) הביא מדריך שיסביר לנו קצת על המקום (תל דן) ובכלל (רמת הגולן.)
רצה האל, ולמדריך הנ"ל היתה תכונה יפה אך מציקה במעט- כמו המורה שלי, הוא פשוט גורם לך להקשיב לו. ולשים לב לעובדה שהוא שם.
אני לא אלאה אתכם (ככה כותבים את זה?) בעובדות נורא-נורא-נורא מעניינות על צפון ארצנו, שאגב, זה אזור מקסים, (מי למען השם רצה לתת את זה לערבים? הא??? מי הטמבל?)

הנסיעות האלה לכל מיני מקומות מזכירים לי את העובדה שאני צריכה להיות סגורה על עצמי לגבי שירות לאומי. לא כדאי להשאיר אותי עם אפשרויות פתוחות כי כל מי שמכיר אותי יודע שאם אני יכולה לבחור הרבה דברים- אני אעשה את זה. בהחלט.

אבל על שירות לאומי אני מניחה שעוד תקראו כאן, והרבה, בע"ה, שנה הבאה...

ונסיים בשיר אופטימי למדי, למרות שלא אמרתי את כל אשר על לבי...

בשנה הבאה נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות.
ילדים בחופשה ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות

עוד תראה, עוד תראה,
כמה טוב יהיה,
בשנה בשנה הבאה...

עוד תראה, עוד תראה,
כמה טוב יהיה,
בשנה, בשנה, הבאה...

וכמובן- בעזרתו...^^^
נכתב על ידי רק אור! , 23/8/2005 23:53   בקטגוריות חוויות הנאות ושאר ירקות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




11,868
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , האופטימיים , מדע וטכנולוגיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרק אור! אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רק אור! ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)