בחיוך ובמציאה מתמדת :)

בגרות במחשבת, חרישה שגררה אחריה בגרות בפיזיקה, שהיתה סבירה, וציינה את תום הבגרויות בצורה רשמית וסופית.

יצאתי עם הבנות לגנדן ביום שבו היתה הבגרות בפיזיקה. סיירנו לנו באזורי הגנדן הנרחבים והרגשתי שונה.

עוד לא עיכלתי את מה שעבר עליי. זה היה יותר מידי ליום אחד- מצד אחד לבוא ולעשות 3 מבחנים רצופים, מה שמסמל בצורה אולטימטיבית את החרישה והלימודים, ומצד שני- חופש מוחלט, שבו רק אני אחראית למעשיי.

אני חשה כעת שונה, אחרת, לא באופי ובמנה שאני מסוגלת לעשות אלא בתוכן שהעשייה שלי יוצקת לדברים. כאילו פתאום אני רוצה יותר להוכיח שבאמת מגיעה לי האחריות הזאת, שזה לא נפל עליי בטעות ואין לי איך להתמודד עם זה.

אני כ"כ רוצה שהחופש הזה, דהיינו הפרק זמן הזה עד שאוגדר רשמית כבוגרת, כ-"לא קטינה" יהיה חופש של עשייה, של התנדבות, של עזרה לזולת.

אני כל כך רוצה לחוש כי בידיי משהו גדול שאסור לפספס. שאני בוגרת לא רק כי יש לי תעודת זהות ומותר לי לצאת לחו"ל בלי אישור הורים, אלא כי במהותי יש בי משהו שונה אחר, שראוי להגדרה הזאת.

שיניתי את הכינוי שלי. גם את שם הבלוג שלי אני מתעתדת לשנות. חשבתי על זה שאולי כמו שמשנה מקום משנה מזל, כך אם שאנה את שם הבלו ישתנה מזלי, ואני מקווה מאוד שלטובה.

אז כן, זו עדיין אני עצמי ואנוכי בחיפוש אחר עצמנו, רק בכינוי הרבה יותר קצר וקולע.

שיהיו רק דברים טובים!

אני.