בחיוך ובמציאה מתמדת :)

אז אתמול היה אמור להיכתב פוסט שמח, עליז ומלא הומור על סיום הלימודים, על פתיחת פרק חדש בחיים.

אז מה? או בעצם, אז זהו שלא.

יש דברים שהם מעלינו, דברים שאנחנו לא יכולים לחזות אותם בכלל. דברים שאי אפשר להבין איך הם קורים, או בעצם- מה קורה.

אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון פשוט מתחננת לקב"ה שיהיה טוב, שיעשה טוב.

אבל אני מודעת לעובדה שלפעמים אני לא יכולה לדעת בדיוק מה הטוב.

אוף.

סיום התקופה בחיים שלי שבה הייתי מוגדרת כ"תלמידה" נגמרה חפפה במדוייק לסיום תקופת השקט היחסי בארץ. (הכל יחסי, האין כך?)

כל כך סימלי.

אני לא יודעת מה לכתוב. זה לא קורה הרבה. אני מרגישה כל כך מרוקנת, עצובה, ומעדיפה שהמצב ידבר בשם עצמו. לא להוסיף עוד ממכבסת המילים על המצב, הכורע תחת העומס בכל מקרה...

הלוואי, הלוואי, שנוכל למצוא את האור בתוך כל החושך... שנדע מה לעשות ואיך.

שנדע את הדרך הנכונה.