ואוו. אני לבד.
והלבד הזה הוא כל כך לבד. מפחדת. מוזר. כאילו לא מפחדת אבל הלבד הזה מזכיר לי דברים לא משו. הרגע הם חזרו ואמרתי להם כמה שלא היה לי כיף לבד. לא שזה כזה עקרוני. זו היתה הבחירה שלי.
הרגשתי כל כך לבד וחיפשתי למי להתקשר. עם ורד, ש.מ ואייס גירל כבר דיברתי באייסיקיו אז זה היה יוצר ממש מעפן לנהל שיחה סתמית שהיתה משאירה אותי ריקנית עוד יותר אז ניסיתי את מזלי וחייגתי למישו. השיחה לא עלתה יפה, יותר נכון- לא עלתה בכלל, וחזרתי לחדרי ריקנית. כשהייתי מול המטבח חשבתי אולי... וחזתי בי. נזכרתי בכל השיחות הטיפשיות שהיו, ולא היו הרבה, הסמסים שמעולם לא זכו לתגובה, וחזרתי בי.
אולי זה בכלל לא אשמתי. אני יודעת שזו לא אשמתי אבל בכל זאת משהו בוער בי. כל כך רציתי אבל פחדתי.
למען ה', הפחד הזה, מה שהוא עושה לאנשים, וכאילו- מה יקרה כבר, הרי גם ככה שום דבר לא קורה...
רציתי לעשות כאן סקר, לשאול מי בעד שאני אתקשר ומי בעד שלא. אבל הם כבר חזרו ואיבדתי את הרגע. למעשה הפוסט הזה נכתב בטעות, בגלל ההשפעה מיעל ועידית. אף פעם לא היה לי כזה פוסט.
למעשה, אני די מתפדחת בפניכן, חברותי היקרות, על זה שאתן קוראות את זה. אז זה מספיק שקראתן, ואל תנסינה גם לפתח שיחה. אפילו אם אני אענה- אח"כ ארגיש רע עם עצמי.
כתבתי הרבה למעשה. אוף.
שנדע רק טוב, (אני לא אצליח להוציא פוסט יותר מעודד או לשנות את הנימה אז עדיף שאני אפסיק עכשיו....)
אני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
