אז ככה:
עידית, חברתי למשכבר הימים נתנה לי ברוב טובה שרביט. שרביט הפחד. אמנם קצת בצורה לא רשמית אבל כמו שקראתי במייל שקיבלתי היום רשמיות היא קו ישר שמעקם ה-כ-ל אז נסלח לה..
מה גם שהיא אחד האנשים בעלי הלב היותר רחב שאני מכירה...
אז נעבור לשלושה דברים שאני מפחדת מהם:
א. בע"ח קטנים ולא חביבים במיוחד.
למזלי, אני לא פוגשת את יצורים לא חביבים אלה באיזור מגוריי, כך שיש גבולות לפחד זה, אך באיזורים קצת יותר חשוכים וקצת פחות נחמדים הם נמצאים, מה שמסוגל להוציא ממני ריצות שלא יביישו אפלו את אלוף ישראל בריצה למרחקים ארוכים.
ב. היציאה לחיים האמיתיים
כבר כתבתי על זה באחד הפוסטים הקודמים, אבל זה עדיין אקטואלי. עצם העובדה שלמדתי באולפנית, בה כל יום חזרתי הביתה ולא יצא מצב כזה בחיי שהייתי מחוץ לבית בלי ההורים שלי יותר מכמה ימים לא מסייע לפחד מהיציאה לחיים. שנה הבאה בע"ה אני אהיה בת שירות שלא גרה בבית, ואצטרך במובן מסויים להסתדר בכוחות עצמי לפחות בדירת שירות.
פחד זה הוא כמו הפחד מהלא נודע. כי כעקרון אני יודעת מה יהיה אבל לא ממש. וזה מעתה והלאה.
בע"ה יהיה טוב.
ג. פחד שאני לא אעמוד בציפיות של עצמי.
אם לא ידעתם את זה קודם אני אדם מאוד פרפקטיוניסט. מאוד אכפת לי שדבר שאני עושה יהיה טוב.
יש לי ציפיות מעצמי ואני די מפחדת לאכזב את עצמי, שחלילה....
אוף, איזו אווירה דכאונית נחתה עליי בגלל הפוסט הזה.
אז שיהיה לילה טוב!
גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי....
אני מעבירה את השרביט ל:
אייס גירל:) מוזמנת לכתוב פוסט באופן כללי אבל אני שמחה להעניק לך את השרביט כאות של רצון טוב...
יעל:)
ו- בתאל:)
לילה מצויין!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
