הכותרת מוקדשת לסיפור הקצר של ש"י עגנון, שנקרא, כמה מפתיע, "מזל דגים".
מה שמזכיר לי שקניתי דגים. הם היו אמורים להיות לדירת שירות אבל חסתי עליהם והחלטתי לחסוך להם את הנסיעה המפרכת למקום השירות שלי ולהשאיר אותם בבית.
אז בהתחלה קנינו ארבע. קראתי להם"ארבעת המוסקטרים" ויום אחרי זה אחד מהם נפטר. אז עכשיו הם שלושה.
מצאתי הרבה דברים דומים בין הדגים שלי לבין הדירת שירות.
תחשבו על זה ככה- את הדגים אספנו, יותר נכון קנינו מהחנות. בתוך האקווריום של החנות יש הרבה דגים, ולכל דג יש חברים. אנחנו לקחנו אותם ללא התחשבויות בהעדפות אישיות. כך יצא שכל אד מהדגים בא מחברה שונה ומצא את עצמו שוחה בצוותא, בתוך אקווריום שאין לו סוף (הוא עגול) עם דג אחר שהוא לא ממש היה חבר שלו קודם.
הם מוצאים עצמם חולקים הכל- את מרחב השחיה, את החמצן שבמים ואפילו את האוכל.
זוהי בעצם התמצית של הדירת שירות. כל אחת באה ממקום אחר, מישוב אחר, השאירה מאחור חברות אחרות, ופתום היא מוצאת עצמה חולקת את ארוחת הצהריים שלה עם בנות שהיא לא ממש מכירה מול טלויזיה רעועה בדירה לא ממש מושקעת.
כל אחת פותחת את המקרר ורואה את האוכל של השניה, כל אחת יודעת שאין לה כלום להסתיר, וגם אם יש- אין איך.
פתאום היא מוצאת את עצמה מחפשת זמן לעצמה- כי כל אחת באה ממקום בו היתה לה פינה שקטה- חדר, ספה נוחה, טיול לילי עם חברה- כל אחת מחפשת לעצמה קצת חופש, מחפשת להבין מה קרה לה.
כמו דגים, שכשמחליפים להם את המים הם מתקשים להסתגל - למרות שהמים הקודמים היו עכורים ודרשו חלופה מיידית והמים החדשים הם צלולים וראויים לשמם- כך כל אחת מחפשת איך להרגיל את המקום עליה, איך להרגיש בו יותר בית...
אני לא יכולה לומר לכם שזה קל. כאחת שהיא בת יחידה, שרגילה לחדר משלה וארון משל עצמה (עכשיו, כשאני חושבת על זה זה ממש נראה לי לוקסוס שאף אחת לא עומדת לי מול הארון בבוקר, כשאני מנסה, לשוא, להגיע אליו...) זה די קשר למוא ת'צמי בחדר עם עוד מישהי שהיא בעלת נורמות אחרות, הרגלים אחרים ודרישות משל עצמה.
פתאום יש לי בדירה חמש בנות איתי, וכולן מוצאות את עצמן איכשהו שייכות. גם אני.
אני מאחלת לכולם שתהיה שנה של אושר מתמיד, שכולם ירגישו שהם תורמים מעצמם ותורמים לעצמם.
ויהי נועם ה' עלינו.
אמן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
