בחיוך ובמציאה מתמדת :)
מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...
|
| 9/2007
כבר לא:)
ביום ראשון, היום הראשון ללימודים, הלכתי לבית ספר שהייתי בו בת שירות שנה שעברה.
חשבתי שזה יהיה נחמד לראות את כל הילדים המקסימים שעבדתי איתם ואת הצוות הנחמד בחלקו, וההזדמנות הכי טובה היא בתחילת שנה- כשעוד לא מכירים את הבנות שירות החדשות והנוכחות שלי לא מפריעה לאף אחד, אולי להפך.
אז נסעתי. החוויה היתה חיובית מהתחלתה, כשהרגשתי שאני משלמת לא כי אני מקופחת וחסרת בול אלא כי אני ככל שאר האדם- משלמת עבור נסיעה באוטובוס. תאמינו לי- הרבה זמן לא הרגשתי טוב כמו בנסיעה הזו:)
הגעתי בדיוק בהפסקת 10, כשכל הילדים היו בחוץ, משחקים בהפסקה הראשונה השנה, וכל המורות היו בחדר מורים, תוהות למה הם שם. (סתם, לא כולם. חלק נכבד. חלק היו בתורנות חצר:))
אז נכנסתי לחדר מורים ממש כמו פעם ודיברתצי עם כולם, ואיחלתי להם שנה טובה ומתוקה. עזרתי קצת למזכירה עם כל הבלאגן של תחילת שנה ואמרתי לה ששנה שעברה היה הרבה יותר לחץ. היא עצמה לא זכרה אבל אני זכרתי את הטרטורים שחוויתי ביום הראשון ללימודים שנה שעברה... לא כיף בכלל.
אחר כך עברתי בין כיתות ב'-ו' ואיחלתי להם המון בהצלחה, ושיהיה להם רק טוב וכו' וכו'. זה מדהים איך שהילדים האלה גדלו. פתאום כל הילדים הקטנטנים של כיתה א' נהיו בוגרים יותר, כאילו צריכים להוכיח את המצאם בכיתה ב'.
זה כ"כ יפה לראות את זה...
השנה יש בבית הספר שלוש בנות שירות, שזה פי אחת וחצי ממה שהיינו שנה שעברה, (נו, טוב, היינו שתיים) וזה טוב לבית ספר אבל אני לא בטוחה שכל כך לבנות, כי עכשיו יש לכל אחת מהן מחוייבות לשתי כיתות, ואין להן את יכולת התמרון בין שלוש-ארבע כיתות, כמו שהיה לי.
וחוץ מזה אני לא מקנאה בהן. כלומר, צפויה להן שנה גדושה ומעייפת מאוד, שמצד אחד יש בה מן הנתינה, ומצד שני- יש יותר נתינה מקבלה.
קשה להתמודד עם מצב כזה, והן תאלצנה לבנות לעצמן חומות הגנה, כך שתצאנה עם כוחות גדולות מאוד מהשנה הזו, אבל אני מקווה בעבורן שהן תהיינה מסוגלות לכך.
והאמת היא שהיה מאוד נחמד. בהחלט משהו ראוי לציון.
וחבל, שזה לא היה כך כל השנה.
טוב, לפחות יש לי חוויה חיובית, לא כך?
אלול.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
