בחיוך ובמציאה מתמדת :)

ביום ראשון נסעתי לאוניברסיטה, הגעתי בדיוק בזמן.
בדיוק בזמן בשביל לשמוע את הפלאפונים של אלה שיש להם מיילביט (שירות הודעות הקשורות לשיעורים ולציונים היישר לפלאפון) מצלצלים, ומודיעים להם בקול תרועה אין שיעור.
העניין הוא, שזה לא באמת מפריע לי שלא נלמד. העניין הוא שיש לי 6 שעות חלון אחרי השיעור הזה, שהוכפלו ל-8 שעות באופן חד פעמי.
זה היה כל כך מעצבן!
לחשוב, שההודעה על כך נמסרה רק עשר דקות לפני תחילת השיעור גובלת בפשע! לא כולם גרים במעונות, ולא כולם הולכים הביתה אחרי השיעור הזה!
איכשהו גררתי את השעות האלה עד לאנגלית, מסתובבת עם אייס גירל בין הספריות, ולומדת מקצועות שאני לא קשורה אליהם.
חזרתי הביתה כ"כ עייפה- העייפות, אני חושבת, לא פגה עד עכשיו.

ביום שני, נסעתי עד לאוניברסיטה כהרגלי בשביל לקבל שיעור טכני מאוד בכימיה (הקטש היחיד שבשאלות האלה הוא להמיר יחידות. אני שונאת להמיר יחידות.)
ובשביל להבין שעוד שבוע שבועיים אנחנו כבר לא ממש נבין את החומר הנלמד, כך שנראה לה שין טעם ללמד יותר. אולי רק לתרגל את מה שכבר נלמד.
(היא מתרגלת, והקורס לא מתקיים כרגע)
אחרי כימיה, היה שיעור מתמטיקה.
את שיעורי מתמטיקה שעברירה נ', להלן האלקטרון. הכינוי הודבק לה על עצם חוסר יכולתה לעמוד במקום אחד יותר מחצי שניה.
האלקטרון, אגב, אמורה ללמד אותנו שעה, ומשום מה תמיד היא מושכת את זה עד שלכולנו נמאס. אבל אנחנו לא אומרים לה כלום כי עד שהתחלנו ללמוד משהו... נפסיק את זה מיוזמתנו?
וכך היא סחה לנו בתחילת השיעור:
"אני מודיעה לכם מראש שהשיעור הזה יהיה קצר מהרגיל. אני יודעת שנוטים לשאול "למה מי מת?" ובאמת, אני הולכת ללוויה. אז מצטערת."
טוב, חוש הומור יש לה.
האמת היא שהיא הספיקה ללמד המון, ופתאום היא אומרת, "זהו, עד כאן. אמרתי לכם שנסיים מוקדם היום".
כולנו נשארנו במקומנו בהלם. מה, באמת היא מתכוונת לא למשוך את השיעור לנצח?

(תוספת מאוחרת יותר:) בחזרה הביתה ירד גשם נוראי. הוא רק התחזק כשהייתי צריכה לרדת, והלכתי לתחנה ונרטבתי נורא. לא הייתי מוכנה לגשם שכזה, כך שאפילו לא היתה לי מטריה!
והאוטובוס נסע כ"כ לאט כי בגלל הגשם הראשון הכל היה פקוק, ונקוו שלוליות ברחובות וזה היה פשוט נורא!
בדרך כלל, אני לא כ"כ ממהרת הביתה- יש שיעורים אבל זה לא היסטרי עבורי להגיע הביתה ולסיים אותם, כך שאני לא ממהרת, ודווקא כשהייתי ממהרת, ורטובה, ועייפה, הוא פשוט נסע ל-א-ט.

וזהו. עד כאן.

-
יש לי מחר בוחן באנגלית, אז אני אזוז לי.
(טוב, אני לא באמת הולכת ללמוד אנגלית...:))
שיהיה רק טוב:)
ושיהיה לי ב"הצלחה מחר ובכלל!

רק אור!