בחיוך ובמציאה מתמדת :)
מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...
|
| 12/2007
קשרים קשרים
היום, בדיוק כשיצאתי מהבית, החנון התקשר (החנון הוא אחד שלומד איתי. בע"ה אכותב יום אחד על מי שלומד איתי. בינתיים- הרי לכם היכרות עם החנון).
בקול בכייני משהו הוא ביקש עזרה בשיעורי בית.
"סבבה" כך מצדי.
"אבל... אני לא בבית עכשיו. אכפת לך שאני אתקשר אלייך מאוחר יותר?"
"מתי מאוחר יותר? אני אתקשר." שואל.
"בערך... שלוש וחצי? בסדר?"
"בסדר גמור."
"אז נדבר ביי."
טוב, האמת היא שלא הייתי ממש בבית בשלוש וחצי (מישהו אמר 20 אחוז הנחה באיקאה?) אבל גם הטלפון שלי שמר על קשר שתיקה.
אני מבחינתי- סבבה. גם ככה אין לי בדרך כלל חשק לדבר על נוסחאות ארוכות בטלפון ולהסביר את המשמעות שלהן...
כשהגענו הביתה, אמא שלי החליטה להביע דעתה. (היא היתה נוכחת בשיחה הקודמת) וטענה שכדאי שאני אחזור אליו כי הוא בכל זאת ביקש עזרה.
לא חשבתי כמותה אבל בכל זאת התקשרתי (סופר אגו? סתם, למדנו את המושג הזה אתמול בספרות אז הגיע זמני להתלהב מזה שאני לומדת משהו.)
התקשרתי.
דיברנו על השיעורים, על כמה תרגילים שלא היו מובנים, הספקנו להקניט זה את זה, וגם כמובן להסביר את הצריך הסברה.
אגב, כתשובה לשאלתי הוא טען שהוא כבר הבין את מה שלא הבין קודם, ולכן לא התקשר.
לאחר שנותקה השיחה ונוכחתי לדעת שדיברנו 17 (!) דקות, ממש כעסתי על עצמי. הרי לא הייתי צריכה להתקשר! הייתי צריכה לסמוך על זה שהוא יתקשר אם יש לו בעיה או יסתדר לבד, הרי אני לא אחראית לחיים של אף אחד...
ובנוסף, גם קצת כעסתי על עצמי כי בזבזתי סתם דקות שיחה עקרות שאני משלמת עליהן, במקום לדבר עם חברים שלי, אנשים שאני אוהבת!
מה אתם חושבים? אני צודקת?
[נראה לי שאני סתם מחמירה עם עצמי, כי זה לא שסבלתי לדבר איתו.
וסך הכל דיברנו על ש"בים וזה גרם לי לחשוב על התרגילים שוב ולגלות עוד דרכים לפתרון...]
אני אשמח לקרוא את דעותיכם, אם יש לכם!
-ואם אתם מכירים אותי או שנדמה לכם שאתם מכירים אותי ולא אני הבאתי אתכם לכאן- אנא צרו איתי קשר. תודה-
רק אור!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
