הזכרתי כאן כבר שאני עוברת שינוי עכשיו.
אני לא יודעת עדיין לאן פניי מועדות אבל זה למקום טוב יותר.
חלק מהשינויים יחולו גם על הבלוג.
אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי להתנתק מהטבעת הדוסים של ישרא, לא בגלל שאני פחות דוסית עכשיו אלא כי זה טיפשי להיות בשתי טבעות שאומרות "אני דתיה".
והחלטתי להתחבר לטבעת החברה’ הטובים, (היי, משהו מגניב- אני הבלוגרית המאה החברה בטבעת הזו:)).
וכל זאת בתקווה להשתפר ולהיות אדם יותר טוב ומועיל לעצמו, לחברתו ולעולמו.
בתקווה, בעז"ה ובהשתדלותי.
אז החלטתי למחוק את הרשומה של לא ממש אוהבת, כי נראה לי לא מתאים לכתוב כאן ולהגדיר את עצמי דרך דברים שאני לא אוהבת.
רק ביולוגים מגדירים דברים לפי מה שהם לא. ואני לא אוהבת, לא את הגישה ולא את הרעיון, ומאחר והרשומה הזאת לא עושה טוב לאף אחד, החלטתי למחוק אותה.
אז למה אני מספרת את כל זה? למה אני כותבת את זה במקום למחוק ודי?
כי אני קצת סנטימנטלית לרשומה, וכואב לי הלב סתם למחוק.
וגם כי אני רוצה שזה ישאר לי, לדעת ולזכור מה שכתבתי אי פעם.
לא ממש אוהבת
* אנשים שנותנים הרגשה מגעילה בלי סיבה.
* ביקורת שעוברת את גבולות הטעם הטוב
* כשאינני מצליחה להרדם בלילה ובבוקר שלאחריו אני צריכה לקום מוקדם.
* כשפולטים הערה צינית במקום לומר מילה חמה
* להזיז אלונקה. יש לה שני כיוונים- קדימה ואחורה.כל דבר שהוא קצת שונה לא מתקבל בברכה....
* לנסוע לירושלים בשביל סיירת של שירות לאומי.
* ערגליות! זה תמיד דביק! לא משנה באיזה טעם זה!!!
* שלא מבינים אותי כהלכה
* שלא נותנים לי לסיים משפט.
* שמסבירים לי באריכות משהו שאני כבר יודעת...
* שמסנג'רים את ורד
* שמסנג'רים את ורד ואז גם אני צריכה לעזור
* שמפתחים לדיון דברים שאפשר לומר במילה אחת.
* שמתערבים לי בחיים
* שנכנסים לפרטים לא רלוונטיים
* שקובעים לי את הסדרי עדיפויות שלי. או לפחות מנסים לעשות את זה...
זהו.
רק אור!